|
בס"ד,
מרכז גילת של פעם
מאת: ישראל זיסק
מ … בס"ד,
מרכז גילת של פעם
מאת: ישראל זיסק
מרכז "גילת" הוא חלק מנוף ילדותי. שם קנינו מידי יום את המצרכים לביתנו. שם קנינו עיתונים וספרי לימוד ושם גם צפינו במיטב סרטי הקולנוע המעולים של שנות השבעים והשמונים.
מרכז גילת הוקם בשנת תשכ"ג-1963, על ידי חברת "גילת" מאשדוד, על משבצת של 12 דונם במרכז שכונה ד'. שיטת הבנייה של עירית באר שבע (לפני עידן הקניונים) הייתה בניית מרכז מסחרי בכל שכונה כשהעוגן שלו הוא בית הקולנוע גדול.
כך נבנו בתי הקולנוע חן, אורן ואורות. בשכונה ב` התקיים "אמפי קולנוע" תחת כיפת השמיים, אותו ניהל מר צבי אורנשטיין ז"ל ממתפללי "קדושי יאסי". קולנוע "גילת" הוקם באביב תשכ"ה- 1965. הכיל כאלף מקומות ישיבה ובמה גדולה. אהבתי לצפות בסרטים. ישבנו על כסאות עץ ואכלנו פופקורן. במזנון נמכרו גם נקניקיות עם חרדל. אחר כך הגיע עידן הטלוויזיה, בעלת ערוץ בודד שלא שידר ברצף ובכל זאת, עד לתחילת שנות התשעים, עדיין נהרו אנשים לקולנוע.
הסוחרים במרכז גילת היו מקרב ניצולי השואה וחלקם מקרב עולי ארצות המזרח.
בצד הרחוב, בצומת שלצידו שכן המרכז (פינת דוד המלך, אברהם אבינו) שכן "בנק הפועלים" (עד שהוצת ונסגר) מנהל הבנק היה יהודי בשם אדלר, הוא התפלל בבית כנסת "קדושי יאסי". בילדותי עודד אותי לגשת ולשיר בסיום תפילת השבת את "שיר הכבוד".
עובד בכיר נוסף בבנק היה אהרון שניצר.
במרכז "גילת" עמדו מספר חנויות מפורסמות כמו חנות בגדים "אתא" שהפכה למאפיית לחמים וקונדיטוריה וכן חנויות מספר שבעליהם היו מקרב מתפללי בית הכנסת קדושי אושוויץ:
"אלפא" חנות בבעלותו של מר מנחם פישמן ז"ל ואשתו אסתר תיבדל לחיים. באדיבות ובנעימות מכרו ספרים, צעצועים ומכשירי כתיבה. כל מי שנכנס לחנותם היה חש באווירת החנות כולל ריח הנייר שעמד באוויר. כמו כן נמכרו בחנות עיתונים במגוון שפות: אידיש, רוסית, פולנית, הונגרית רומנית ואנגלית. שם גם נקנו ספרי הלימוד לבתי הספר. מנחם יחד עם אחיו בנימין פישמן שהיה בעל מכולת ברח` אלכסנדר ינאי, סמוך לבית הספר "צאלים", היו ממתפללי בית הכנסת "קדושי אושוויץ". מנחם ז"ל נולד בשנת תשפ"ג- 1923 ברומניה, עלה ארצה בשנת תש"ט- 1949 ונפטר בשנת תש"ס- 2000 והוא בן למעלה משבעים. אך לפני כן, משפרש מנחם מעסקי החנות מסר את העסק לחתנו שהפעיל את המקום כחנות למכונות צילום במשך תקופה קצרה. לצד חנות זו פעלה חנות ספרים ומכשירי כתיבה בשם "שלום עליכם".
בילדותי לא היה בביתנו טלפון, היינו מתקשרים, תמורת תשלום מהטלפון שבחנות "אלפא".
צמוד ל"אלפא" הייתה בית מרקחת. שם רכשנו תרופות וגם אימי ז"ל נהגה רכשה שם מוצרי קוסמטיקה.
שתי איטליזים למימכר בשר פעלו במקום. האחד של קרול והשני של בתו של צבי לרנר ז"ל, ממתפללי בית הכנסת "קדושי יאסי" ושם קנינו קרפיון לשבת ממנו נעשו קציצות ה"גפילטע פיש".
בצד האחר של המרכז עמדה חנות הירקות של מרדוק ובצד השני דוכן מפעל הפיס של מר חיים דמרי ז"ל. שנים התענה חיים, שהיה מרותק לכסא גלגלים, בדוכן פח צר שעמד בצד הכביש. רק בשנותיו האחרונות נבנה עבורו דוכן מרווח ומתאים לצרכיו. כיום מתפעלים את הדוכן בני משפחתו.
אם "אלפא" היא האות הראשונה בשפה היוונית הרי שלא רחוק משם פעלה חנות אחרת בעלת אות נוספת באלפבית היווני: אומגה. הייתה זו חנות לצרכי חשמל אותה תיפעל זוג ממוצא הונגרי, בעל החנות היה ממתפללי בית הכנסת קדושי אושוויץ.
בעלי החנות היו זוג מבוגרים יוצאי מזרח אירופה. בשורה שלאחר מכן עמדה חנות ממתקים מסודרת שנראתה כבית מרקחת בשל הסדר והניקיון ששררו בה. לא ידוע מה שמם של האנשים שתפעלו אותה. היו אלו בני הזוג ברקוביץ מיוצאי טרנסילבניה שנהגו להתפלל בבי"כ קדושי אושוויץ בשבתות. בעודם משרתים לקוחות, היו בוחרים לפי בקשתם ממתקים, אלו נמכרו במשקל, בני הזוג עשו זאת בחלוק ובכפפות. ממש כמו פעם.
חנות יונה, כיום חלק מהמאפיה, שם מכרו דברי מתיקה, שתיה קלה או חריפה. שם עמד טלפון לשיחות יוצאות.
לאחריה, בשורת החנויות עמד "פוטו יעקב", רבים מתמונות האלבום המשפחתי שלנו צולמו במו ידיו. זאת כיוון שבביתנו לא הייתה מצלמה. שם הצטלמנו בפורים. בתחילה בשחור לבן ולאחר מכן בתמונות צבע. מן החנות שרד קיר ויטרינה אחורי ובו מספר תמונות מאובקות, זכר למה שהיה.
חנויות נעליים: טייטלר, גרשון ז"ל.
מספרת בלום – ספר אגדי שסיפר מבוגרים וילדים, את הילדים היה מושיב על משטח מוגבה מעל לכסא הסטנדרטי. בלום- יליד סבילבסו אשר בארגנטינה. את קרובי משפחתו הנציח בלוח זיכרון הקיים בבית כנסת קדושי אושוויץ. מלבד בלום במרכז הייתה גם מספרה נוספת שאנני יודע את שמו של הבעלים.
חנות פלאפל "טומיקס" עמדה בדוכן ושם נמכר פלאפל טעים. בעלי החנות היו אשה תימניה ובעלה האשכנזי.
בשורת החנויות שבו נמצאו המספרה בלום וחנות הנעלים גרשון היו חנויות נוספות:
חנות לכל בית וגם חנות לחומרי בניין וצבע של רפאל ברסלר אשר היה פעיל מרכזי למען לימוד ושימור שפת האידיש.
צמוד לבית הקולנוע היה דוכן לגרעינים ושאר פיצוחים.
היה גם בנק "דיסקונט" שנסגר. כיום במקום זה פועל סופרמקרט של שמואל מזוז.
החנויות היחידות הפועלות מאז שוכנות ברחוב דוד המלך, חנות "פרחי אווה", המנוהלת בידי אווה, אשה שצברה לעצמה חוג לקוחות נאמן
וכן חנות הירקות והפירות של "הקווקזי" העומדת לצידה,
וסניף של בנק הדואר אשר מכתבים רבים שלחתי דרכם. ף של בנק הדואר אשר מכתבים רבים שלחתי דרכם.
|
Description
|
