זירעין
מתוך עמוד ענן
89 מ'
תקציר
במקום זה שכן הפר זירעין (زرعين). למיקום מדוייק ראה מפת PEF-1880
הכפר שלט על הדרכים המובילות ממזרח למערב (עמק חרוד) ועל הדרך לכיוון ג'נין.
במלחמת העצמאות נכבש הכפר ע"י כוחותינו והתרוקן מתושביו.
על אדמות הכפר הקימו משוחררי הפלמ"ח וצה"ל שלחמו בזרעין את קיבוץ יזרעאל.
על תל יזרעאל, במקום הצופה על העמק, הוקמה אנדרטה ללוחמי הפלמ"ח שנפלו בקרב בזירעין ובסביבה.
הרחבה
[[LongDescription::בתחילת מלחמת העצמאות התבססה בזירעין יחידה צבאית של צבא ההצלה שהטרידה באש את התחבורה היהודית ואת יישובי עמק חרוד. הנשים והילדים הערבים פונו לג'נין ע"י כוחותיו של קאוקג'י- והכפר כולו הפך למשלט מבוצר של אנשי הכנופיות. קרבתו של הכפר לכביש ועליונותו הטופוגרפית היוותה איום קשה על היישובים.
התנועה בכביש העמק התנהלה בכלי רכב משוריינים.
ב-21 באפריל 1948 נעשה נסיון ראשון לכיבוש הכפר על ידי כוח גדול של "גדוד העמק" מחטיבת יפתח של הפלמ"ח בשיתוף תגבורת מגולני ואלכסנדרוני.
בקרב הקשה בין הצדדים פוצצו בניין בית הספר ונהרגו למעלה מ-20 ערבים, אך הכוחות נאלצו לסגת לאחר שנתקלו בהתנגדות חזקה.
מבין אנשי ההגנה נהרגו 6 לוחמים.
בליל ה-28/29 במאי כבש כוח של חטיבת גולני את זירעין בקרב קל יחסית, והדף את התקפת הנגד שבאה מכיוון ג'נין.
הכפר שימר את שם העיר יזרעאל התנ"כית שהייתה בירתו של המלך אחאב. בתקופת הצלבנים הייתה במקום עיירה קטנה שנקראה Parvum" Gerinum" או בשם הצרפתי "Le Petit Gérin" בהשוואה לג'נין הסמוכה שנקראה "Le Grand Gérin".
הנוסע רבי בנימין מטודלה מספר כי "זרעין היא יזרעאל ושם מעין גדול ובה יהודה [יהודי] אחד והוא צבע".
אשתורי הפרחי ביקר במקום בראשית המאה ה-14 וכתב: "יזרעאל של יששכר וקורין לו זרעין". בשנת 1632 עבר בארץ נזיר צרפתי והוא מספר שבמקום יושבים ערבים ומעט יהודים: "ובה כעת כמאה וחמישים בתים של מאורים (מוסלמים) ושל יהודים... ועוסקים התושבים בשוד כמו הערבים ולפיכך אין לבוא אליה בהרגשה של ביטחון".
ב-1830 הושיב איברהים פאשה בכפר משפחות מצריות שקיבלו כ-25,000 דונם לחקלאות. ב-1858 השתלטו במרמה על רוב אדמות הכפר בני חמולת עבד אלהאדי מהכפר עראבה שבשומרון והושיבו במקום אריסים מכפרם.]]
סיווג: אתר קרבות
נגישות:
מקור:Tzafrirt1, שמעון כהן
תאריך עדכון: 11/28/2014 17:14:38
קישורים חיצוניים
