תל נמרין / ביתנבריס?

מתוך עמוד ענן

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

   -192 מ'

תקציר

לדעת נלסון גליק בתקופות הקלאסיות פה היה הישוב המקראי של "בית נמרה" שאז היה קרוי "בינבריס". יוספוס מתאר בפירוט (מלחמת ד ד ד-ו) כיצד העיר נכבשה בתחבולה ואכזריות ע"י פלקידוס (חוזר על התרגיל שעשה לאוכלוסיה היהודית בהר תבור). ראה מלא הציטוט ב"המשך התיאור". אך הישוב היהודי במקום התחדש, ובמקורות התלמודיים היא נזכרת כ"בית נמרון".

הרחבה

[[LongDescription::"אספסיאנוס שלח את פלקידוס בראש חמש מאות פרשים ושלושת אלפים חיילים לרדוף את הנמלטים מגדרה, והוא עצמו עם שאר צבאו שב לקיסריה. כאשר ראו הנמלטים לפתע את הפרשים הדולקים אחריהם נדחקו, בטרם יתנגשו איתם, אל כפר הנקרא ביתנבריס. ובו מצאו צעירים רבים; אלו ציידו אותם, בן מרצונם ובין בעל כורחם, בכלי נשק שהזדמנו לידם, ויחד הסתערו על אנשי פלקידוס. בהתקפתם הראשונה נסוגו הרומאים במעט, אך בד בבד עם כך מצאו תחבולות להרחיק את התוקפים מן החומה; כאשר הצליחו להביאם למקום התואם את חפצם, הסבו הפרשים את סוסיהם [לאחור] (=תרגיל חוזר כבכיבוש הר תבור, ד 50), הקיפו אותם והמטירו עליהם את חניתותיהם. הפרשים חסמו את דרכי המילוט, והרגלים היכו בעצמה בהמונים שנדחקו יחדיו. היהודים גילו אמנם תעוזה רבה, ובכל זאת הושמדו: בהסתערותם על הרומים – העומדים בשורות מלוכדות היטב, ושריונם המלא מגן עליהם כחומה בצורה – לא מצאו היהודים פרצה להחדיר בה את זרקיהם, וקצרה ידים מלהבקיע את מערך [האויב]. בעוד חניתות האויב מפלחות את גופם, הסתערו [היהודים] על חרבות האויב – כדרכן של הפראיות בחיות – ואבדו, קצתם בחרב, פניהם אל האויב, וקצתם במנוסתם מפני הפרשים. פלקידוס התאמץ עד מאד לחסום את היהודים שנחפזו [להגיע] אל כפרם, ובלי להרפות דהר עם פרשיו לצדם, עבר אותם ואז הסב בבת אחת את פניו ואת פרשיו, ובמטח של זרקים המכוונים היטב הרג את ה[בורחים שהיו] קרובים אליו, ועל הרחוקים יותר הפיל את אימות והניסם. לבסוף הצליחו האמיצים ביותר לפרוץ בכח ונמלטו אל החומה. שומרי החומה של [בית נבריס] היו במבוכה רבה: לבם לא מלאם לסגור את השערים בפני בני גדרה, שהרי בינהם היו גם אנשיהם, אך עם חששו כי אם יכניסו את כולם יאבדו הם עצמם יחד איתם. וכך אמנם ארע: בשעה שהיהודים נדחקו ליד החומה כמעט פרצו גם הפרשים הרומים פנימה; השומרים אמנם הקדימו וסגרו את השערים, אך פלקידוס פתח בהתקפה, המשיך להילחם בגבורה עד הערב, השתלט על החומה וגבר על בני הכפר. המון חסרי ישע נטבחו, והחזקים ברחו; החיילים הרומים בזזו את הבתים והעלו את הכפר באש. אלה שנמלטו מן הכפר עוררו את יושבי הסביבה, הפריזו בדבריהם על גודל מפלתם והבהילו אותם בטענה כי הצבא הרומי כולו עומד לתקוף, עד כי מוכי אימה קמו [אנשי הסביב] וברחו בהמוניהם ליריחו. בגלל ביצוריה החזקים והמספר הרב של תושביה היתה זו העיר היחידה אשר נסכה בהם תקווה להציל את נפשם. [בבטחו] בפרשיו, מלא תעוזה לרגל הצלחותיו הקודמות, דלק פלקידוס אחר הנמלטים עד נהר הירדן והרג את כל הנתפסים בדרך; את שאר ההמון דחק עד לשפת הנהר, שם עצר אותם שטף הנהר שאותו לא יכלו לצלוחף מאחר שמימיו גאו [בגבור] הגשמים, ו[אז] ערך את חייליו לקרב מולם. ליהודים לא היתה כל אפשרות להימלט [על נפשם], ומצוקתם אילצה גם אותם להיערך לקרב. הם הציבו את אנשיהם בשורה ארוכה ככל האפשר לאורך גדות הנהר וניסו לעמוד מול מטר הזרקים והסתערות הפרשים, שפגעו ברבים והפילו אותם לתוך הנהר. חמישה-עשר אלף איש הומתו בידי האויב, ואין שיעור למספרם של מי שבלית ברירה קפצו מרצונם לתוך הירדן. כאלפיים ומאתיים איש נלקחו בשבי, יחד עם שלל רב מאד של חמורים, צאן, גמלים, ובקר. תבוסה זו, שאין לומר עליה שנפלה מתבוסות קודמות, נראתה בעיני היהודים גדולה משהיתה באמת; שכן לא זו בלבד שכל האזור בדרך מנוסתם היה מלא חללים והגוויות הרבות חסמו את מעברות הירדן, אלא שים האספלט היה מלא גופות שנסחפו אליו בהמוניהן מן הנהר. פלקידוס ניצל את שעת הכושר ומיהר לתקוף את ערי השדה והכפרים סביב, הכניע את אבילה (=אבל שיטים, חורבת אל קופרין?), יוליאס (אל-רמה?, תל אל חמאם?), בית ישימות (=סווימה?) ואת שאר המקומות עד ים האספלט, והציב בכולם משמרות מבין הבורחים שנראו לו מתאימים [לכך]. אחר כך השיט חיילים בסירות ולכד את הנמלטים אל הים. וכך נכנעה לו, או נכבשה פראיה כולה, עד מכוור". (מלחמות ד ד ד-ו).]]

סיווג: תל
נגישות:
מקור:Danny the Digger
תאריך עדכון: 1/25/2022 21:38:29

קישורים חיצוניים





כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים