רחל הירשנזון ובתיה מקוב
מתוך עמוד ענן
92 מ'
תקציר
קבורות זו לצד זו.
רחל הרשנזון
רחל נולדה בשנת תקצ"ג (1833) בעיר גומל שברוסיה הלבנה ועלתה לארץ עם בעלה אברהם-משה הרשנזון ושבעת ילדיהם בשנת 1890.
טרם עלייתה ארצה, יצרה המשפחה קשר עם חברת "מנוחה ונחלה" לשם רכישת אדמה ב"דוראן", והתיישבה באדמה זו עם היווסדה של המושבה רחובות. נחלת המשפחה שמנתה 28 נפשות השתרעה בין הרחובות יעקב ובנימין.
בני המשפחה התפרנסו מעבודת החקלאות, בעיקר מגפנים ושקדים, אולם חוסר ניסיונם הקשה על תנאי חייהם, שגם כך היו קשים.
אברהם-משה נפטר בגיל צעיר למדי ורחל נותרה לבדה לטפל בילדיה ובמשק החקלאי. בתה גיטה נפטרה בצעירותה, והותירה אחריה את בעלה צבי קליינר שנחשב עד אז לרוח החיה בחיי התרבות של המושבה וביישוב, שבור לב. עקב קשיי הקיום היגרו שלושה מילדי המשפחה לארצות הברית.
רחל ושלושת ילדיה שנותרו ברחובות: אליעזר, נחמן ובת שבע, פנו לעיסוק במלאכות שונות בנוסף לעסקי החקלאות. בני המשפחה הפכו לדמויות מובילות במושבה ולחלק בלתי נפרד ממרקם החיים היומיומי בה. בת שבע סייעה רבות בקליטת עולי תימן, נחמן היה הדוור הראשון ברחובות ואליעזר היה המזכיר הראשון של ועד המושבה.
רחל הייתה אחת משש "אימהות המושבה". היא עסקה בחינוך וחזון, נמנתה עם מייסדות בית הספר "תחכמוני" והייתה דמות מרכזית בחיים הציבוריים במושהב. תמיד הקדישה מזמנה לעזרה לזולת ולארוח צעירים וצעירות שהזדמנו לרחובות ולא היה להם מקום לינ קבוע. רחל נפטרה ב-ו' בחשון תרע"ח (1918) ונקברה לצד חברתה הקרובה, בתיה מקוב. שני הרחובות הקרויים על שמן של שתי החברות, סמוכים זה לזה. רחל הותירה אחריה משפחה ענפה שהטביעה חותמה ברחובות למשך שנים רבות.
בתיה מקוב:
בתיה לבית אפל נולדה בשנת תר"א (1841) בבריסק שברוסיה. היא נישאה לאברהם, והמשפחה עברה לכפר טרספול ליד בריסק, שם נולדו לזוג עשרה ילדים.
אברהם עסק בלימוד תורה ועול המשפחה הוטל על כתפי בתיה שחכרה מרוזן רוסי אחוזה עשירה ביערות ומטעים והקימה בה שלושה מפעלים: מפעל ליצור סיגריות, מפעל לעורות ויקב, שאותם ניהלה במיומנות וביד רמה.
לימים נזדמנה לוורשה שם נפגשה עם מייסדי חברת "מנוחה ונחלה" ולמדה מהם על כוונתם להקים מושבה חקלאית עצמאית בארץ ישראל. לבתיה שחזתה בפרעות שנערכו ביהודים בשנות ה-80 של המאה ה-19, לא נותרו ספקות לגבי עתיד היהודים ברוסיה, והיא הגיעה למסקנה שעליה לעלות לארץ ישראל.
כשחזרה לביתה, חלקה עם בעלה את מחשבותיה אולם הוא סירב לשמוע על כך. בתיה המשיכה והתעקשה על עליה לארץ ישראל ובעלה זימן אותה לדין תורה, אך גם הרבנים לא יכלו למנוע ממנה את מצוות העלייה לארץ ישראל.
בתיה חיסלה את עסקיה, מכרה את רכושה, לקחה עמה את חמשת ילדיה הלא נשואים והפליגה לארץ ישראל. היא התיישבה ברחובות, החלה לעבד את 240 הדונמים שרכשה, והכרם שנטעה היה מהמשובחים שבכרמי המושבה.
כשהתקיימה אסיפת היסוד של המושבה ב-יט' כסלו תרנ"א (חורף 1890) בהשתתפות 16 בעלי נחלות, בתיה הייתה האישה היחידה ביניהם. היא נטלה חלק פעיל בחיים הציבוריים במושבה ולוין אפשטיין כתב שהיא, "אשת חיל במלוא מובן המילה".
בתיה הקימה בחצר ביתה את הטאבון הראשון לאפיית לחם ונשות המושבה אפו בו לחמים על פי תור. היא התנגדה לקבלת תמיכה מהברון רוטשילד והובילה את מרד הצעירים כנגד האפוטרופוסות של הברון, ותמכה בהקמת יקב עצמאי ברחובות כדי למנוע את התלות של המושבה ביקב הברון בראשון לציון.
כשהרצל התארח במושבה ב-1898 בתיה אירחה אותו בביתה והתרשמה ממנו עמוקות.
בתיה נפטרה ב-י' בטבת תרע"ב (31.12.1911).
שבט בתיה מקוב מונה מעל תשע מאות צאצאים ומורשתה היא נר לרגליהם.
הרחבה
סיווג: קבר
נגישות:
מקור:Dror Peled, Blaps
תאריך עדכון: 4/3/2026 13:09:02
קישורים חיצוניים
