תל ג׳נין
מתוך עמוד ענן
152 מ'
תקציר
תל ג'נין: הראשון לסקור את התל עצמו היה נחמיה צורי בשנות השבעים ובו מצא חרסים מהתקופה הכנענית והישראלית. נחמיה צורי מספר כי כבר בימיו התל ניזוק קשות בשל בניה של תחנת האוטובוס והמוסכים סביבו.
ב- 1972 נערכה חפירת הצלה קטנה (תייסיר אל חרמשה מפקח נפת שכם) בשולי התל הנהרס, נמצאו חרסים מהתקופה הכנענית. (חדשות ארכיאולוגיות, כרך מה' עמ' 16)
כמו כן ב-1977 נחפר התל חפירת הצלה מצומצמת מאוד (בעקבות עבודות פיתוח במקום) על ידי ד"ר א. גלוק מטעם מכון אולברייט וקמ"ט ארכיאולוגיה. שמצא בו חרסים מתקופת הברונזה הקדומה א. ואז הפסקה ארוכה וחידוש של היישוב בסוף תקופת הברונזה. (חדשות ארכיאולוגיות, כרך סה/סו 1978 עמ' 26-27)
זרטל ומרקם (2000 עמ' 228) סקרו את התל בשנות ה-90 ומצאו בו קרמיקה פרסית והלניסטית כאחד. זרטל כותב כי התל ניזוק קשות וכמעט אינו קיים.
התל נסקר שוב על ידי מאיר רוטר ב- 2017 בעקבות המשך עבודות שפגעו בשרידי התל, ונמצאו בו חרסים מהתקופה הישראלית (שבר של שפה של קנקן שפת צווארון).
כיום נמצא התל בצמוד לתחנה המרכזית ולמרכז עסקים, נותר ממנו שטח מצומצם ביותר והוצב שלט על מיקומו.
הרחבה
ג'נין - היסטוריה:
הזכרתה של ג'נין במקורות מתחילה כבר במאה ה-14 לפנה"ס בשם "ארץ גינה" זו נזכרת פעמיים באחת מתעודות אלעמרנה העוסקות במכתבים בהם מתלוננים שליטי הארץ על לבאו מלך שכם שקשר ברית עם ה"עפירו". בהמשך נזכר במכתבים כי לבאו נהרג בידי אנשי ארץ גינה m~atu (kur) gi-na)) וכי יורשיו מנסים ליזום מלחמת נקמה נגד בני גינה.
במקרא היא נזכרת בספר יהושע בשם -עין-גנים עיר שנופלת בנחלת שבט יששכר : "וְרֶמֶת וְעֵין־גַּנִּים וְעֵ֥ין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּֽץ" (יהושע .יט כא) ולאחר מכן כעיר שהפריש השבט כנחלה ללויים (בני גרשום): " אֶת־יַרְמוּת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ אֶת־עֵ֥ין גַּנִּים וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ ערים ארבע" (יהושע כא כט).
יש המזהים בה גם את עירו של תִבְנִ֤י בֶן־גִּינַת (מל"א טז כא')
ג'נין נזכרת בשם "בית הגן" בסיפור מרדפו של יהוא אחר אחזיהו ויהורם וַאֲחַזְיָ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה רָאָ֔ה וַיָּנׇס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר גַּם־אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל־הַמֶּרְכָּבָה בְּמַֽעֲלֵה־גוּר אֲשֶׁר אֶֽת־יִבְלְעָם וַיָּ֥נׇס מְגִדּוֹ וַיָּ֥מׇת שָֽׁם (מל"ב ט' כז.) לציין כי יבלעם הנזכרת כאן נשמרת בתל הקדום – תל בלעמה השוכן על הדרך המחברת בין ג'נין לעמק דותן מדרום מערב לג'נין. ואת –גור, מזהה אדם זרטל בח'רבת א-נג'ר הנמצאת מעברו השני של הדרך ובה חרסים המתאימים לתקופה. עיר זו (גור) נזכרת גם במכתבי תענך.
ג'נין נזכרת גם בשם- גיני הנזכרת בספר יהודית (ג' י.) בקרבת מחנה הלפורנס. ובה על פי המסופר התגוררו יהודים בני שבט שמעון. אדם זרטל טוען כי ספר יהודית מתאר את המציאות היישובית מן התקופה הפרסית.
ג'נין נזכרת כ-Ginaias - גינאי או גיניי אצל יוסף בן מתתיהו בקדמוניות כ' ו' א' (118) בו מספר בן מתתיהו על יהודי הגליל, שבעלותם לרגל לירושלים, היו עוברים דרך ארץ השומרונים שם עברו בכפר הקרוי גינאי "השוכן בגבול ארץ שומרון והעמק הגדול". כך גם במלחמות ב' ב' יב' ג. (232) בתיאור ארץ ישראל והגדרתו את - ארץ השומרון -סמריטיס: "היא מתחילה מכפר בשם גניי המצוי בעמק הגדול ומסתיימת בטופרכיה עקרבטיני". (עקרבים – כיום הכפר עקרבה)
גם הגמרא תלמוד בבלי (חולין ז' ע"א) ובגרסה נוספת בירושלמי (דמאי א' ג'; כ'ב ע'א) מזכירה את נחל גינאי או גיניי בו עבר פנחס בן יאיר בדרכו לפדיון שבויים.
בתקופה הצלבנית נקראה ג'נין בשם "גרין הגדולה" להבדיל מזרעין (יזרעאל) שנקראה "גרין הקטנה" (לה פטיט גרין).
אשתורי הפרחי מספר על עין גנים ובו מעיין בשם ג'נין.
סיווג: תל
נגישות:
מקור:מאיר רוטר
תאריך עדכון: 7/6/2023 10:14:09
קישורים חיצוניים
