חרבת בית עיטאבּ (עין טב)
מתוך עמוד ענן
665 מ'
תקציר
בית עיטאב - שרידי יישוב קדום ממגוון תקופות לרבות שרידים צלבניים מאתר היושב בנקודת תצפית אסטרטגית בסמוך לדרך הרומית מבית גוברין לירושלים. יש המזהים את האתר עם היישוב התלמודי הנודע "עין טב", אשר נזכר עשרות פעמים בספרות חז"ל כמקום קידוש החודש ביהודה בתקופת מעבר הסנהדרין לגליל, ואשר בו טבע רבי יהודה הנשיא את המימרה לציון קידוש הלבנה ביהודה - "דוד מלך ישראל חי וקיים". יישוב בשם ENETABA נזכר בפסיפס מפת מידבא, שם הוא ממוקם מדרום מזרח לעיר לוד, ונראה כי המיקום עשוי להלום את עין טב התלמודית ואת בית עיטאב.(אפשרות אחרת: במפת מדבא ובתעודה עות'מנית מוזכר יישוב בשם דומה שהיה דרומית ללוד. בבעלות תושבי הכפר הערבי בבית עיטאב היו שטחים נרחבים במישור החוף. יתכן שאלה כללו את שטח היישוב העתיק במישור החוף, ומשם הייתה העתקת שם אל הכפר הנוכחי בהרי יהודה). כמו כן, יש המזהים את האתר עם היישוב ENADAB שמזכיר אוסביוס באונומסטיקון מהמאה הרביעית לספירה, במיל העשירי מבית גוברין לירושלים. אולם נראה שהתיאור של אוסביוס הולם יותר את "ח'רבת ענדאב" שמדרום מזרח לתל שוכה שהיא במיל העשירי ולא בית עטאב, כמו גם השוני בין הדל"ת לטי"ת. מראש המבנה יש מנהרת מילוט באורך שבעים מטרים היורדת אל החורשה שמדרום, שפיתחה במערת קולומבריום, מתחת לקולומבריום, לצד בורות מים משופצים ומתוחזקים היטב. היציאה העליונה של המנהרה חרבה ברעידת אדמה לפני מספר שנים, אך ניתן לזחול מלמטה כמעט את כל האורך ולחזור, עד שמישהו יאזור אומץ ויפתח את הפתח העליון.
במקום ישב כפר ערבי, במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס (Throne Villages) שבהם שלטו תקיפים חצי-פיאודאליים ובנו בהם מצודות/ארמונות. רובם של כ600 תושבי הכפר נטשוהו במסגרת מבצע נחשון ובודדים נשארו עד לשחרור המקום סופית בידי צה"ל ב21.10.48.
הרחבה
סביבת המבצר מלאה בעצי תאנים ורימונים
בֵּית עִטָאבּ או בֵּית עַטָאבּ – הכפר שכן על הר בגובה של 675 מטרים מעל פני הים מעל נחל דולב שמצפון ונחל מערה שמדרום. הכפר נבנה על אתר קדום של מקום שזוהה עם אֶנאדַבּ, שמופיעה ברשימת העיירות בארץ ישראל שהוכנה במאה הרביעית לספירה (האונומוסטיקון של אוסביוס), והצלבנים כינו אותו בֵּיתַ'הָתַפּ. כמו כן, יתכן כי כאן ENETABA שמפת מדבא, המזוהה בתורה עם "עין טב" התלמודית שביהודה הנזכרת רבות במקורות כמקום קידוש החודש ביהודה.
בראש ההר במקום נמצאים שרידי מתחם מלבני (40×50 מ' בקירוב). שרידי מבנים הערוכים מסביב לחצר מרכזית. במתחם, שפתחו פונה לדרום, שרדו חלקי קמרונות של קירוי. במרכז החצר – שרידי מבנה מן התקופה העות'מאנית. מחוץ למתחם – שרידי מבנים דלים ובית קברות מן התקופה העות'מאנית. בסקר שנערך באתר בשנת 1989 תועדו שרידיו של בית אחוזה נרחב מן התקופה הצלבנית (שני שלבים). במדרונות ההר אותרו שני מתקני קולומבריום חצובים בסלע. מדפנו של אחד מהם נמשכת מנהרה קרסטית (מֻעָ'ארַת בִּיר אֶל-חַסוּתָא), שאורכה עשרות מטרים. בקרבת האתר נובע בגיא מעיין מתוך נִקְבָּה חצובה; לאורכה נבנו שלושה פירים (1.5 מ' בערך קוטרו של כל פיר), המגיעים אל פני הקרקע.
מקור אתר 67, מפה 104 סקר ארכיאולוגי של ישראל.
אדוארד רובינסון ביקר בכפר בֵּית עִטָאבּ ב-1838 והעריך שחיו בו אז 600-700 תושבים בבתי אבן שנבנו סביב שרידי מבצר צלבני. ב-1855 התקיימו במקום קרבות עזים בין משפחת לחאם מהכפר ששלטה ב-24 כפרים באזור, לבין משפחת אבו ע'וש היריבה. ב-1931 התגוררו בכפר 606 תושבים ב-187 בתים, וב-1944-45 ירד מספר התושבים ל-540. אדמות הכפר, שצורתו כצורת קשת, מנו באותה עת 8,757 דונם והשתרעו לכיוון דרום-מערב עד נחל מערה. חקלאות היתה מקור הקיום העיקרי של תושבי הכפר, שעסקו גם בגידול חיות-משק. הגידולים כללו דגנים, ענבים, עצי זית ועצי פרי נוספים. בנוסף, היו בבעלות התושבים שטחים נרחבים במישור החוף עליהם גידלו דגנים. הגידולים הושקו מי גשמים ובמי מעיינות, שסיפקו גם מים לשתיה. במהלך תקופת המנדט הופקעו חלק מאדמות הכפר על מנת ליצור אזור מיוער גדול בבעלות ממשלתית.
מושב נס הרים הוקם על אדמות הכפר ב-1950, מצפון לאתר הכפר. האתר מכוסה עיי חורבות רבים מבתי הכפר ההרוסים, ושרידי המבצר הצלבני בולטים במקום. ממזרח וממערב לכפר יש שני בתי קברות. עצי שקד, חרוב וזית גדלים באתר הכפר, ושיחי צבר גדלים בקצהו הדרומי.
סיווג: מצודה
נגישות: רכב שטח
מקור:נעם עציוני, ענת סקילי, עמית הורן, Dtichon, יגאל שנהב, GuyD, OPL, דניאל ד., היסטוריה על המפה, יעקב100, צוות08, חוגי סיירות, AVIVIVI, ליאו, אסף י-ם, ניסן לברון
תאריך עדכון: 8/4/2024 06:58:25
קישורים חיצוניים
