|
בס"ד,
באר טוביה
מאת: ישראל זיסק.
"אין מ … בס"ד,
באר טוביה
מאת: ישראל זיסק.
"אין מזל לקסטינה.
מכל המאגרים החדשים הבאים אל הארץ,
לא בא איש אלינו.
קשה אומנם הנסיעה לקסטינה.
הדרך רעה מאד.
החלק היותר יפה ביהודה הוא מקום מושבת קסטינה.
עשירה היא באדמה פוריה
וגם מראות טבע נהדרים ומקסימים ביופיו הפרא."
(מתוך מכתבו של אחד ממתיישבי באר טוביה אל עיתון "הצבי", בשנת 1908).
כאן לידינו, מעבר לוואדי (נחל לכיש).
כחמישה קילומטרים צפונית מזרחית למשואות יצחק.
השנה מלאו 130 שנה לבאר טוביה.
במשך שנים רבות היתה באר טוביה הישוב הדרומי ביותר בארץ ישראל.
במרוצת הזמן הישוב עבר מספר גילגולים.
באר טוביה הוקמה בימי העליה הראשונה כמושבה חקלאית,
בתאריך: ט' בתשרי תרמ"ט. ערב יום הכיפורים (1888).
המושבה הוקמה בין שני כפרים ערבים עוינים: קסטינה ובית דראס.
על אדמות אשר רכש הברון רוטשילד ("הנדיב הידוע").
המושבה נקראה בתחילה קסטינה, כשם הכפר הערבי הסמוך.
מייסדי הישוב היו יוצאי בסרביה, אשר התגוררו קודם לכן בראשון לציון
וביקשו לעבור למקום מרוחק, שבו יהיה ניתן לגדל חיטה.
ראש ועד המושבה היה יחיאל מיכל פוחצ'בסקי.
המתיישבים חפרו בארות וזרעו תבואות.
בשל תנאי קיום קשים, התנכלויות הערבים,ריחוק ממרכז יהודי וחוסר מים נעזבה המושבה בשנת 1892.
הישוב חודש בעזרת תנועת "חובבי ציון" בשנת תרנ"ו (1896) ונקראה:באר טוביה.
מקור השם:
באר טוביה שנוי במחלוקת וישנן מספר גרסאות.
הגבעה שעליה הוקמה המושבה נקראה "ביר טאביה".
פירושיה בערבית:
באר המצודה או באר העייפה.
בתורכית: באר הצבי.
השם "ביר טאביה" הוסב לעברית לבאר טוביה.
תושביה היו שומרי תורה ומצוות.
המקווה ליד מרכז מזון כיום, הוא השריד היחיד מתקופת העלייה הראשונה.
במאורעות תרפ"ט(1929) לאחר מאבק של שלושה ימים נגד מאות פורעים ערבים,
המושבה נחרבה וננטשה.
בהתקפה זו נהרג רופא המושבה: ד"ר חיים יזרעאלי ז"ל ועוד אחדים מתושביה.
הישוב הוקם בשלישית ב-י"א באדר תר"ץ( 1930) על ידי קבוצה של חברי ארגון "השומר"
בראשותו של גרשון פליישר והפעם כמושב המשתייך ל"תנועת המושבים."
במלחמת העצמאות בתש"ח, באר טוביה שימשה בסיס לכוחות צה"ל שבלמו את הצבא המצרי מן הנגב.
במקום בית עלמין צבאי ואנדרטה לזכרם הנופלים במערכות ישראל.
הישוב כיום פורח ומשגשג.
הוא מונה כ-650 נפש.
הענפים המרכזים בו:
ענף הרפת, מרכז מזון ומכון תערובת.
יש בו גם בית כנסת ומוזיאון לתולדות הישוב.
כפי שציינתי בראשית המאמר, במשך שנים רבות,
היתה קסטינה-באר טוביה הישוב הדרומי ביותר בארץ ישראל.
בארץ שרו אז את השיר:
"מקוסטינה עד ראש פינה." מאת: יהודה סילמן.
"מקוסטינה עד ראש פינה
ומה איכפת לי?
מראש פינה עד קוסטינה
ומה נצרך לי?
יבוא זמן, יבוא יום,
ומה איכפת לי?
אני חלוץ חי בחלום
ומה נצרך לי?" איכפת לי?
אני חלוץ חי בחלום
ומה נצרך לי?"
|
Description
|
