|
במאה ה- 19 הפכה יפו לשער הכניסה העיקרי לאר … במאה ה- 19 הפכה יפו לשער הכניסה העיקרי לארץ. העולים היהודים נהגו להשתכן אצל חנה דמיאני (ראה בית החרושת לסבון) תמורת תשלום ניכר. ב- 1820 קנה ישעיהו אג'ימאן, יהודי עשיר מתורכיה, שהתפרנס מאספקה לחיל היניצ'ארים, שטח אדמה בחלק הצפון מערבי של העיר העתיקה (ליד המנזר הארמני) והקים אכסניה ליהודים. אג'ימן היה שָלָם של השולטן, ונחטף בקפריסין על מנת לסחוט ממשפחתו כופר. הוא נדר שאם יינצל יתרום 150 לירות למען ארץ ישראל. וכשניצל ובא לארץ, פגש ביפו את אהרון מטלון. נתן לו את 150 הלירות וחזר לתורכיה. מטלון בנה את חצר היהודים – "דאר אל יהוד מצפון לכנסייה הפרנסיסקנית של פטרוס הקדוש. סמוך למקום יש מצבת זכרון לראשוני קהילת יפו. במקום היו חדרי ארוח ובית כנסת. בשנת 1841 התמנה הרב אברהם חיים גאגין כ"חכם באשי" בירושלים (נציג היהודים לפני השלטונות). הוא מינה ליפו את ר' יהודה בן מנחם הלוי – מהעיר רגוזה (דוברובניק) שהיתה עד לראשית המאה ה-20 ונציה של אירופה והמרכז המסחרי החשוב שלה. ר' יהודה מרגוזה הניח את היסוד לחיי קהילה יהודים בעיר. הוא ניסה לעודד התיישבות ביפו, ומצא פסק הלכה שלפיו יפו כלולה בארץ הקודש, כך שניתן להיקבר בה, ולכשנבנה בית קברות יהודי ואפשר למות – באו החיים. יש הרואים בדאר אל יהוד את חידוש הישוב היהודי ביפו. ישעיהו אג'ימאן נהרג שש שנים מאוחר יותר, יחד עם היניצ'רים. הבית שנקרא "דאר אל יהוד" נהרס ב- 1965, בעת פינוי השטח הגדול. ויפה שכך. כמו שנהרס הבית שבו שכנה גמנסיה הרצליה ב-2000 על ידי עריית תל אביב.
מקומו המדוייק של בית אג'ימן אינו ידוע. ע"פ מידע מפי מזכיר העדה הארמנית, עמד בנין זה בסמוך למנזר, בפינתו הצפונית מזרחית, מתחת לבית הקפה אלדין. בית זה שימש את קהילת יפו הקטנה במשך 101 שנים. עד למאורעות 1921.
ב1965 הוא נהרס ונשכח ומקומו אותר מחדש לאחר הקמת גן המדרון. נשכח ומקומו אותר מחדש לאחר הקמת גן המדרון.
|
Description
|
