מעברת סעד-תקומה לשעבר

מתוך עמוד ענן

גרסה מתאריך 13:49, 31 באוקטובר 2016 מאת Ilafer (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מועצה כחול.JPG

   144 מ'

תקציר

לאחר הקמת המדינה ועם בוא גלי העלייה ההמונית מכל התפוצות, הוקמו מעברות ברחבי הארץ. היו אלה מחנות מגורים זמניים שניבנו בחיפזון לעולים חדשים עם עלייתם ארצה. עד לסידורם במגורי קבע התגוררו המוני העולים באוהלים, בדונים, פחונים ובצריפונים. הטיפול במעברות היה בידי הממשלה והסוכנות היהודית.

העלייה לארץ: בחג הפסח תשי"א, 1951, עלו ארצה עשרות משפחות מאזור הכפר: גרזנגל שבכורדיסטן העירקית. גרנזל בכורדית: "גבעת הפעמון", על שום הפעמון שבצווארו של האייל. הם טסו מבגדד בירת עירק ונחתו בנמל תעופה לוד. משם הועברו ל"שער עלייה" שבחיפה וקבוצה שניה ל"מחנה עלייה" שבעתלית. לשאלת נציגי הסוכנות למקצועם, העולים השיבו על היותם פלאחים עובדי אדמה ובעלי רקע חקלאי. לאחר כשבועיים בחיפה ובעתלית הם נשלחו להקים מעברה באזור מושב תקומה שבנגב המערבי. הקמת המעברה: העולים הובלו על גבי משאיות והגיעו למקום המיועד באישון לילה. המעברה שתושביה היו עולים מכורדיסטאן הוקמה דרומית למושב תקומה, מעבר לכביש, על הגבעה שכיום חוות "יזרעם". שמה הרשמי של המעברה היה: "מעברת סעד-תקומה", אך כולם קראו לה בקיצור: "מעברת תקומה". הרעיון היה שבבוא היום יוקם שם מושב חקלאי עבורם.

במעברה גרו כעשרים משפחות וכחמישים ילדים. אסתר מקבוץ סעד טיפלה בילדים. למרות נסיונותי הרבים לא הצלחתי לברר מי זאת אסתר? מנהיגי המעברה היו הרב יצחק מנחם ויצחק לוי ז"ל. מספר דוד לוי בנו של יצחק, אשר היה נער בן 16: "כשהגענו בשנת 51 לאזור תקומה, הורידו אותנו ממשאיות. הגענו בלילה, בחושך, למקום שומם. אחד לא ראה את השני. לא ידענו איפה אנו נמצאים. אנשים היו תמימים. לא ידעו את שפת העברית. דיברנו עם הידיים. כולם היו מיואשים. לא היה להם כסף. אנשים היו רעבים. לא היה חלב. תקופת הצנע בארץ. החיים היו קשים." עם הקמת המעברה נשלח זאב רויך (ג'ינג'י) מקבוץ סעד, על ידי אברהמי רוזנמן ז"ל, מי שהיה ראש המועצה האזורית הראשון של המועצה האזורית עזתה", לשמש שם כמדריך חברתי. מספרת ציפורה (צ'פי) אלמנתו: "ג'ינג'י ניהל את המעברה והוא היה המנהל הכי צעיר בארץ. הוא דאג לאווירה טובה, שקטה, שלווה, שלום וסדר. נתן יחס חם ואוהב. כולם אהבו אותו". מספר דוד לוי: "פתאום הגיע בחור צעיר, כולו מרץ. הלך לכל אחד. היה מעודד אותנו, במיוחד את הזקנים. כולם קראו לו ג'ינג'י, מלבד אדם אחד בשם: משה שבתאי אשר קרא לג'ינג'י: שרשרת. שאלו את משה מדוע שרשרת? והוא השיב שבכורדית שרשרת פירושו: ג'ינג'י"...

מבנה המעברה: עשרים אוהלים ששימשו למגורי המשפחות. השירותים היו ממוקמים בחוץ. לא היה חשמל ומים. במרכז המעברה היה ברז אחד בלבד. ברז ברזל בקוטר 3/4 צול. המים סופקו ממושב תקומה השכן.

מלבד האוהלים היו כמה צריפים פחונים בודדים. להלן תיאור שימושם: 1. צריף אחד שימש כבית כנסת. בבית הכנסת היו שני ספרי תורה אשר הובאו מעירק. באחד מן הימים היה ניסיון לגנוב את אחד מהספרים על ידי ערבי מעזה. 2. צריף לגן ובית ספר. כל הילדים למדו יחד. בין השאר הם למדו את שפת העיברית. 3. צריף לצרכניה. שם מכרו מוצרים בסיסים. לבעל הצרכנייה קראו אהרון ממושב תקומה. סייע לאהרון גם בחור צעיר מהמעברה בשם אברהם רחמים. 4. צריף נוסף כמחסן נשק. רכז הבטחון היה דבל'ה נויימן ממושב תקומה. תעסוקה: אנשי המעברה עבדו בסלילת כבישים ותעלות מים באזור סעד, בארי ודורות. העולים נלקחו מידי בוקר במשאית לעבוד בסלילת כבישים וחזרו לביתם בשעות הערב. כמו כן הם עבדו בפרדס בסעד.

פירוק המעברה: הרעיון הראשוני של המעברה היה הקמת ישוב חקלאי והוא לא יצא אל הפועל מהסיבה המרחק והבדידות שחשו התושבים. מעברת סעד-תקומה התפרקה לאחר שמונה חודשים, בעונת החורף תשי"ב, ראשית שנת 52. לאחר הפירוק העולים התפזרו ברחבי הארץ. קבוצה של כמה משפחות הגיעו לקריית מלאכי וכעבור זמן קצר היו ממייסדי מושב רווחה שבמועצה האזורית שפיר. משפחות אחרות התפזרו לחבל "התענכים" שבצפון, למושב מנוחה, לירושלים ולמקומות אחרים. שני ספרי התורה אשר היו בבית הכנסת במעברה נמצאים כיום בבית הכנסת של הרב יצחק מנחם זצ"ל בירושלים. במקום שהייתה המעברה הוקמה בשנת תשי"ד 1954 חוות "יזרעם", שתוצרתה כיום גידול מינים שונים של בצלים ופקעות. יאה וראוי להציב שלט בכניסה לחווה אשר יספר על מעברת סעד-תקומה.

הרחבה



סיווג:
נגישות:
מקור:ישראל זיסק, Ilafer
תאריך עדכון: 10/31/2016 13:49:56

קישורים חיצוניים



[[קטגוריה:{{{PointType}}}]]



כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים