חאן ג'וב יוסף (בור יוסף)
מתוך עמוד ענן
מ (תיקון נ.צ.) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{Point | {{Point | ||
| - | |Lon=35. | + | |Lon=35.53681254386902 |
| - | |Lat=32. | + | |Lat=32.91924128323505 |
| - | |Height= | + | |Height=230 |
|MeasuredByGPS=No | |MeasuredByGPS=No | ||
| - | |Name= | + | |Name=חאן ג'וב יוסף (בור יוסף) |
| - | |Description=לפי המסורת | + | |Description=לפי המסורת המוסלמית, הבור שקוטרו מטר ועומקו 3מ', הוא הבור שבני יעקב השליכו את אחיהם יוסף אליו בדותן, כמופיע בבראשית ל"ז. מעל הבור יש כיפה על עמודים וכתובת ערבית והודית (כנראה בונה הכיפה היה הודי) המציינת את שם המקום ושנת בניית הכיפה - 1318 להיג'רה, היא שנת 1900 לספירה. המסורות התחילו לכל המאוחר במאה ה10 ונוצל כתחנת עצירה ומילוי מים לשיירות בסעיף הצפוני של דרך הים. גם הצלבנים קיבלו את המסורת. במאה ה-13 התפתח במקום כפר קטן שסיפק את צרכי אנשי השיירות ונבנה מסגד לצד הבאר, אך הכפר חרב במאה ה-17 והמסגד גם הוא איננו כיום. |
| + | |||
| + | לפי כתבי נוסעי, עומק הבור היה בעבר כ10מ' ובתחתיתו היו מים צלולים ששימשו להרוויית השיירות, אך באמצע המאה ה-19, אולי ברעידת האדמה של 1837, הפך הבור רדוד ויבש. | ||
| + | |||
| + | ממערב לגבעה נמצא ח'אן ג'ב יוסף שנבנה באמצע המאה ה-15, מבנה ממלוכי על אם הדרך בין מצרים לסוריה ששימש גם לחנייה וגם לגביית מס דרכים. מרק טויין בסיורו בארץ בשנת 1867 ראה את החאן פעיל ובו חיילים צפון אפריקאיים. בחאן ניתן לראות גם בור מים שיש בו נביעה קטנה. | ||
| + | |||
| + | סמוך לבור משתרע בית קברות בדווי גדול. | ||
| + | |PointType=אתר ארכיאולוגי | ||
| + | |Contributors=Salehkhatib, פופשקו, עמית הורן | ||
| + | |csrc=SZ17 | ||
| + | |LastUpdate=12/3/2012 12:06:52 | ||
| + | |WinId=633273606940085684 | ||
|LongDescription= | |LongDescription= | ||
|Accessibility= | |Accessibility= | ||
| - | |||
| - | |||
|ExtLinks= | |ExtLinks= | ||
| - | | | + | |images= |
| - | + | ||
| - | + | ||
| - | + | ||
}} | }} | ||
גרסה מתאריך 12:06, 3 בדצמבר 2012
230 מ'
תקציר
לפי המסורת המוסלמית, הבור שקוטרו מטר ועומקו 3מ', הוא הבור שבני יעקב השליכו את אחיהם יוסף אליו בדותן, כמופיע בבראשית ל"ז. מעל הבור יש כיפה על עמודים וכתובת ערבית והודית (כנראה בונה הכיפה היה הודי) המציינת את שם המקום ושנת בניית הכיפה - 1318 להיג'רה, היא שנת 1900 לספירה. המסורות התחילו לכל המאוחר במאה ה10 ונוצל כתחנת עצירה ומילוי מים לשיירות בסעיף הצפוני של דרך הים. גם הצלבנים קיבלו את המסורת. במאה ה-13 התפתח במקום כפר קטן שסיפק את צרכי אנשי השיירות ונבנה מסגד לצד הבאר, אך הכפר חרב במאה ה-17 והמסגד גם הוא איננו כיום.
לפי כתבי נוסעי, עומק הבור היה בעבר כ10מ' ובתחתיתו היו מים צלולים ששימשו להרוויית השיירות, אך באמצע המאה ה-19, אולי ברעידת האדמה של 1837, הפך הבור רדוד ויבש.
ממערב לגבעה נמצא ח'אן ג'ב יוסף שנבנה באמצע המאה ה-15, מבנה ממלוכי על אם הדרך בין מצרים לסוריה ששימש גם לחנייה וגם לגביית מס דרכים. מרק טויין בסיורו בארץ בשנת 1867 ראה את החאן פעיל ובו חיילים צפון אפריקאיים. בחאן ניתן לראות גם בור מים שיש בו נביעה קטנה.
סמוך לבור משתרע בית קברות בדווי גדול.
הרחבה
סיווג: אתר ארכיאולוגי
נגישות:
מקור:Salehkhatib, פופשקו, עמית הורן
תאריך עדכון: 12/3/2012 12:06:52
קישורים חיצוניים
