שער יפו
מתוך עמוד ענן
776 מ'
תקציר
שער יפו, ובשמו בערבית "באב אל חליל" שער חברון. הינו השער המערבי היחיד בחומת ירושלים שנבנתה במחצית המאה ה-16 לספירה ביוזמתו של הסולטאן סולימאן המפואר. הכתובת על השער מלמדת על שנת השלמתו "צווה לבנות חומה מבורכת זו הסולטאן סולימאן בן סולטאן סלים חאן, בתאריך שנת ארבע וארבעים ותשע מאות (להיג'רה)" היינו 1538 לספירה הנוצרית.
בעבר ברחבה שמחוץ לשער היה עמוד לציון "קילומטר 0" של ירושלים (נקודה שממנה מסמנים מרחקים מעיר אחת לשניה) אך כיום לא נותר זכר לאותו עמוד.
כמו שאר שערי ירושלים, מבנה השער בנוי בצורת האור ר', היינו כניסה המאלצת את הנכנס בשער לשבור את כניסתו לפנות לצידה, כחלק מאסטרטגיית הגנה על השערים.
גם בתקופה הצלבנית בחומת ירושלים הצלבנית היה שער במקום והוא כונה אז בשם "שער דוד" על שם מצודת דוד הסמוכה. השער הנוכחי כונה בשם שער חברון בשל הדרך היורדת ממנו דרומה לעבר חברון, בתקופת המנדט הבריטי עת הייתה יפו לנמל הראשי ומשער זה יצאה דרך ראשית לעבר נמלה של יפו, החלו לקרוא לשער בשמו הנוכחי עד היום הזה, שער יפו. (רחוב יפו רחובה הראשי של ירושלים החל בשער זה צפונה עד היציאה מהעיר באזור רוממה) כמו כל שערי ירושלים, היה שער זה ננעל בכל לילה עם חשיכה, ונפתח למחרתו בבוקר, מעברים "מיוחדים" נעשו בפשפש קטן שהיה קבוע בשער העץ הגדול. אולם בשנת 1860 לאחר בניית הכנסייה הרוסית במתחם מגרש הרוסים, היה זה השער הראשון שהפר כלל זה ברישיון עותומאני מיוחד, ונשאר לעיתים פתוח גם בשעות החשיכה.
מאחר וכאמור ברוב שנותיו היה השער סגור בלילות, לאלו שאיחרו את הכניסה, שלא יצטרכו ללון בחוץ באזור סכנה. נבנה חאן דרכים שמצא פרנסתו מ-מאחרים אלו (כיום תיאטרון החאן)
בכביש העולה אל השער היה חפיר שמולא בשנת 1869 לכבודו של הקיסר וילהלם הגרמני שביקר בעיר, בקצהו העליון של הכבש שהוקם על המילוי הייתה חומה בגובה 3מ' בלבד שנפרצה לכבודו ואז גם נסללה הדרך לירושלים לאורך תוואי כביש 1 דהיום. בדרך זו נכנס גם הגנרל אלנבי בשנת 1917 כמשחרר העיר מטעם ממשלת הוד מלכותה. אלנבי ירד מסוסו ונכנס ברגל כאות כבוד לקדושתה של העיר.
ב1907 נבנה במקום מגדל שעון בגובה 13מ' לכבוד 25 שנה לסולטן עבדול חמיד ה2, אך הבריטים הסירו אותו ב1922 כי סברו שהוא מכער את חומת העיר.
במלחמת העצמאות שימש השער כנקודת ירי מנשק קל ומתותחים קלים על משכנות שאננים היהודית ואזור ממילא המעורב.
השער נסגר ע"י הירדנים במלחמת העצמאות ונפתח מחדש עם שחרור ירושלים.
צמוד לשער בתוך החומה ממש כניסה לשער מתוך העיר, נמצאים שני קברים עותמאנים כיום מגודרים ועליהם "תרבוש" המכונים "קברי המהנדסים" על פי האגדה קבורים במקום שני המהנדסים שתכננו והוציאו לפועל את בניית החומה בפקודת הסולטאן סולימאן, והוצאו להורג גם בשל מחדלם בהשאירם את הר ציון מחוץ לתוואי החומה. וגם מחשש שיגלו תוכניות החומה ונקודות התורפה שלה לאוזניים "לא ידידותיות"
על האזור כותב וילסון בספרו "ירושלים העיר הקדושה" (1884, תרגום: אלי שילר): "בתוככי החומות מבונה העיר בצפיפות, מלבד במערב, שם מצוי שטח פתוח ונטוע גנים. בפינה הצפונית-מערבית, במקום שהדרך העולה מיפו נכנסת העירה, נמצאת המצודה על מגדליה החסונים. סמוך לה, מדרום, ממוקמים הקסרקטינים הראשיים של חיל המצב התורכי".
מצד ימין לשער בחלקו החיצוני לעומדים מול השער, על אבן בתחתית השער נמצא סימן המוכר כbenchmark סימון לצורכי מדידה של חוקרי ומודדי ה-P.E.F. הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.
הרחבה
סיווג: אתר היסטורי
נגישות: הכל
מקור:מאיר רוטר, עמית הורן, אלחנן, Yehudaholtzman, Ewin
תאריך עדכון: 6/27/2024 20:16:15
קישורים חיצוניים
https://www.youtube.com/watch?v
