מוזאין הרובע ההרודיאני-כניסה
מתוך עמוד ענן
765 מ'
תקציר
מוזיאון הרובע ההרויאני הוא מוזיאון ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים המציג מספר בתים רחבי היקף של שכונת פאר שעמדה במקום (העיר העליונה של ירושלים בתקופת הבית השני) בתקופת שלטונו של המלך הורדוס ובתקופה שלאחר מכן עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. מקום שווה ביותר!!
הבניינים התגלו בעת שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים, בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של פרופ' נחמן אביגד. במקום מוצגים מספר מבנים לציבור (לא כל המבנים שהתגלו מוצגים לקהל). שיטת החפירות הארכאולוגיות, בשל מחסור בזמן ובכוח אדם, הביאה לכך שלאחר חפירת יסודות הבתים כוסו המוצגים, ועליהם נבנו הבתים. לאחר מכן, עם סיום בניית מבנה המגורים נחפרו הממצאים מתחת לרצפת המבנה.
הרחבה
הבית המערבי במבנה זה, המערבי מבין המבנים במוזיאון, שרדה רק קומת המרתף. קומה זו לא שימשה למטרות מגורים והתגלו בה מחסנים, בורות מים ומתקני רחצה (בעיקר מקוואות טהרה). כמו כן שרד גם גרם המדרגות שהוביל בעבר לקומות העליונות. באחד מחדרי הרחצה נשתמרה רצפת פסיפס - מאפיין של התקופה שנועד למנוע היווצרות בוץ בחדר הרחצה. רצפת הפסיפס מציגה דגמים גאומטריים בלבד ולא צורות בעלי חיים, בהתאם לאיסור התקופה על עשיית תמונות ("לא תעשה לך פסל וכל תמונה"). בחדר המקווה התגלתה גם קערת אבן - ככל הנראה "ערבת רגליים" - כלי המשמש לשטיפת הרגליים בטרם הכניסה למקוה (מסכת ידיים ד א), וזאת בכדי להימנע מללכלך את מימי המקוה.
בית הפריסטיל מבנה זה הוא חלק משדרת עמודים מחורצים שהקיפו חצר של בית. העמודים היו למעשה עמודי אבן, ועל מנת ליצור מראית עין של פאר כוסו העמודים בטיח בדוגמה של שיש (אפקט דומה מצוי גם בארמון הורדוס במצדה).
הבית האמצעי את המבנה הזה חוצה תעלת ניקוז שנחפרה בתקופה הביזנטית. מבית זה שרדו הטרקלין (חדר המגורים) שריצפתו עשויה פסיפס. בחדר זה היו מוצבות שלוש ספות שעליהן שכבו האורחים בהסבה ואכלו משולחנות שהונחו לצידם. השולחנות וחלק מכלי החרס שרדו.
בית המידות מבנה זה הוא המבנה הגדול ביותר ששרד. שטחו הכולל של המבנה עלה על 600 מטרים רבועים. אורכו של אולם המבואה של המבנה היה כ-11 מטרים. קירות המבנה כוסו טיח מצויר, שחיקה אבנים מסותתות. סגנון זה הוא הסגנון הראשון של פומפי - סגנון שהיה פופולרי בפומפי במאה הראשונה לפני הספירה. ככל הנראה הסגנון הפך אופנתי בירושלים כמה עשרות שנים לאחר שיצא מהאופנה בפומפי. במבנה התגלו כלי חרס רבים בעלי צבע אדום מסוג "טרה סיגילטה", וכן כד זכוכית שנעשה על ידי אומן הזכוכית אניון מצידון (הכד נושא את החותמת "אניון עשה"). שלושה כדים מסוג זה שרדו עד ימינו בכל העולם. שרידי השרפה הגדולה של שנת 70 נראים בבית שעל ריצפתו קורת עץ שרופה וסימני פיח. במרכז הבית עמדה חצר גדולה ולצדדיה חדרים ובהם פינת רחצה בה אמבטיית ישיבה, מחסנים, בורות מים ומקוואות. למקווה שני פתחים - האחד אפשר לטמאים לרדת לטבול מבלי לגעת בטהורים העולים מן המקווה (מסכת שקלים ח ב. משנה זו מובאת במסכת פסחים דף יט עמוד ב. ומפרש שם רש"י "בדרך אחת היו יורדין לבית הטבילה ועולין בדרך אחרת"). מערכת של מרזבים הובילה מי גשמים אל בורות מים ואל המקוואות. המקוואות לא ניזונו מאמות המים שהובילו מים לירושלים בתקופה זו.
מספר המקוואות הרב הביא את הארכאולוגים למסקנה כי המבנה היה ביתו של משפחת כהנים בכירה, אולי משפחתו של כהן גדול או של משפחת המלוכה החשמונאית.
הבית הדרומי מבנה זה לא שוחזר ונוקה, על מנת להראות למבקרים את שרידי ההרס של המבנים.
מוצגים שהתגלו באתר התגלו רהיטים רבים ששימשו את תושבי ירושלים בתקופת הבית השני - בין היתר התגלו שולחנות אבן, שעוני שמש, כלי חרס, כלי ברונזה וכלי זכוכית.
במקום התגלה גם ציור קיר של המנורה שעמדה בבית המקדש. ציור זה שונה מתיאור המנורה המופיע על שער טיטוס. הסיבה להבדל בין השניים אינה ברורה, שכן ככל הנראה הן הציור והן התיאור המופיע בשער טיטוס נעשו על ידי אנשים שראו את המנורה. אחד ההסברים שהועלה היה שהמנורה במקדש הוחלפה בפרק הזמן שבין ציור הקיר לחורבן בית המקדש. יש הסבורים שציור הקיר מתאר את המנורה הגדולה, שבהיכל, ואילו מנורת שער טיטוס היא מנורה משנית, קטנה יותר, מה שמסתבר מהשוואת גודל המנורה לגודל הרומאים הנושאים אותה.
סיווג: מוזיאון
נגישות: ברגל
מקור:הגולניסט הנודד
תאריך עדכון: 5/23/2021 15:53:30
קישורים חיצוניים
