מושב שפיר
מתוך עמוד ענן
62 מ'
תקציר
שבעים שנה למושב שפיר מאת: ישראל זיסק השנה ימלאו שבעים שנה למושב שפיר. מזל טוב. אך לפני כן, קצת היסטוריה על האזור: לפני קום המדינה היו באזורינו שלושה כפרים ערבים: סואפיר אל שמאלייה- צפונית מערבית לגשר הקשתות. סואפיר אל שרקיה- כיום עין צורים ושפיר. סואפיר אל ערביה- כיום משואות יצחק.
במלחמת העצמאות נערכו באזורנו קרבות קשים בין חטיבת "גבעתי" לצבא המצרי הפולש. הקמת מושב שפיר: לפני כשבעים שנה, בשנת תש"ט-1949, תנועת "הפועל המזרחי" הקימה שלושה ישובים חדשים על שטחי סואפיר הנטושה אשר נחרבה במלחמת העצמאות: סואפיר א'-משואות יצחק, סואפיר ב'-עין צורים וסואפיר ג'-מושב שפיר. מושב שפיר הוקם בתאריך: ב' באב תש"ט, 15 באוגוסט 1949. על אדמות הכפר הערבי סואפיר אל שרקיה. משבצת של 3500 דונם. הישוב נקרא על שם שפיר אשר נזכר בתנ"ך "עברי לכם יושבת שפיר" (ספר מיכה, פרק א', פסוק י"א). "כל ההתחלות קשות", כך אומרת האמרה. כארבעים משפחות הקימו את הישוב.
רובם עלו מהונגריה וכעשר משפחות הגיעו מצ'כוסלובקיה. מייסדי שפיר היו אנשים מבוגרים יחסית.
רובם אחר נישואים שניים לאחר שמשפחותיהם נרצחו בשואה. עם עלייתם ארצה הם אוכלסו תחילה במעברות בהרצליה, יבניאל ורחובות. תנועת "הפועל המזרחי" ארגנה את המשפחות לעליה על הקרקע כאשר הגברים הגיעו לישוב והקימו את הבתים במו ידם ובסופי השבוע חזרו למעברה. הבתים הראשונים היו בגודל אחיד של 28 מ"ר, כאשר המטבח המקלחת והשירותים היו מחוץ לבית. לא היו כבישים, אלא דרכי כורכר. מייסדי המושב לא הייתה להם הכשרה מוקדמת בחקלאות. בשלב ראשון קיבל כל משק פרה וחצי סוס. כלומר, סוס אחד היה שייך לשתי משפחות. ענף החקלאות הראשון היה גידול ירקות. לאחר זמן לא ממושך המושב עבר לענף החלב היות ולא היה יכול להמשיך בגידולי השדה מחוסר בידיים עובדות. בגלל הקושי בעבודת החקלאות וקשיי פרנסה חלק ניכר מהמייסדים עזבו כבר בשנים הראשונות את המושב ועברו להתגורר בערים במרכז הארץ. בראשית דרכו סבל הישוב מפעולות טרור. בתאריך כ"ח בניסן תשט"ז- 9.4.56: כנופיית פדיון חדרה בערב דרך פרדס נטוש לתוך הישוב, זרקה רימון לתוך בית, שפגע בילד בן שמונה בשם: יעקב רוזנרוך. הילד נפצע ופונה לבית החולים "קפלן". אותה חוליה באותו יום זרקה רימונים גם במשואות יצחק. מלבד פעולות טרור, הישוב סבל גם מגנבות. במהלך השנים הראשונות מסתננים חדרו למושב וגנבו מכל הבא ליד ופגעו במכון המים הסמוך לכביש הראשי. מספר צבי ניב, מהילדים הראשונים של המושב: "אני זוכר ערימת אבנים בפתח הבית במצב הכן כדי לזרוק על דלת הרפת שהייתה עשויה מפח גלי על מנת להבהיל את הגנבים". למרות החיים הקשים, המתיישבים אהבו את החיים ושידרו גם אוירה חיובית. נולדו וגידלו ילדים. בין הילדים הבכורים הוא: הרופא פרופ' מנחם שלזינגר (נולד לפני הקמת הישוב). בחצרות הבתים טיפחו גינה , פרחים ועצי פרי. היה גם סממן תרבותי: החברים נהגו לרכוש עיתון בהונגרית. המתיישבים חיו בצניעות ובפשטות. דוד צבי מסינגר ז"ל עבד במכירת קרח לכל המושבים שבאזור, כאשר הוא רכוב על סוס ועגלה.
בחודש תשרי תשי"א, אוקטובר 1950,מושב שפיר היו בין חמשת הישובים הראשונים אשר הקימו את מועצה אזורית שפיר, יחד עם משואות יצחק, עין צורים, זרחיה וזבדיאל. ראש המועצה הראשון אהרון מאיר ז"ל, יליד הונגריה, נהג לדבר עם תושבי שפיר בשפת מוצאם.
בית הספר האזורי שפיר, אשר הוקם בשנת תשי"ב-1952, שכן תחילה בתחומי מושב שפיר. לבית הספר לא היה מבנה קבע. הילדים למדו במחסן תבואה רעוע. לא היו דרכי גישה והילדים בוססו בחורף בבוץ.
בתאריך י"ב בחשון תשט"ז- 28.10.1955, נחנך בית הכנסת הישן, בהשתתפות הרבנים הראשיים הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והראשון לציון הרב יצחק נסים זצ"ל.
בשנת תשי"ז-1957 שפיר אוכלסה שנית בבתים ריקים על ידי עולים חדשים שהגיעו מהונגריה.
בין המשפחות שהגיעו באותה תקופה הייתה משפחת שרה ומרדכי שיפר ז"ל, אשר בנם הוא העיתונאי הבכיר שמעון שיפר יבדל"א. וכך מספר שמעון שיפר: "ב־1957, אחרי ניסיון ההפיכה בהונגריה, יצאנו גם אנחנו, ברשות השלטונות, לישראל. אינני יודע איך הגיעה הידיעה על עלייתנו למושב שפיר, מושב דתי סמוך לאשקלון. אנשי שפיר אירגנו משאית שהביאה אותנו אל בית האחרון במושב, שהיה ריק מיושביו. הוקפנו באהבה ובעיקר במזון לשבועות הראשונים של קליטתנו בישראל".
בקיץ חודש אב של שנת תשי"ט- אוגוסט 1959 , נערכה מסיבת עשור לישוב, בהשתתפות השר חיים משה שפירא ז"ל, נציגי איגוד המושבים של הפועל המזרחי, הסוכנות היהודית ומועצה שפיר. רב המושב: הרב דויטש זצ"ל. השר חיים משה שפירא ז"ל התקבל בכניסתו למושב בתשואות ובשירים על ידי צעירי המקום, כשהופיעו כשהם רכובים על סוסים. שפירא אמר בברכתו בטקס על הישוב: "מפינה שוממה בנגב קם ישוב יהודי גדול "לתורה ועבודה", שבניו מתחנכים על ברכי התורה והיראה". עקב משבר כלכלי, בשנת תשכ"ב-1962 עזבו רבים מהצ'כים את שפיר. תקופה ארוכה היו משקים רבים ריקים. בשנות השבעים עם תחילת החזרת בנים מהצבא החלה קליטה חדשה ומאז הישוב החל לשנות פניו.
רצח רחל וייס ז"ל:
לפני חודשים אחדים מלאו שלושים שנה לרצח האכזרי של רחל וייס ז"ל ממושב שפיר. רחל, נולדה בהונגריה בשנת תרע"ט-1919. ניצולת שואה. עלתה ארצה בשנת תש"ח-1948. התגוררה במושב שפיר. נישאה לזאב וייס, ונולד להם בנם יוסי. בתקופת האינתיפאדה הראשונה, בתאריך כ' באב תשמ"ח (03.08.1988), הייתה רחל לבדה בביתה, מחבל פלסטיני מרצועת עזה הגיע לשטח המושב במטרה לבצע פעולת רצח בפקודתו של השייח אחמד יאסין, ככרטיס כניסה לארגון החמס. המחבל נכנס לבית משפחת וייס, שהיה הראשון בכניסה למושב. התנפל בדקירות סכין על רחל, רצח אותה ונמלט מהמקום. מספר שמעון שיפר: "באחד הבתים הסמוכים לביתנו במושב, התגוררה במשך שנים רבות רחל וויס, שאותה, התברר לי, הכירה אמי ז"ל באושוויץ. במשך חייהן במושב השתיים נהגו להיפגש, לשוחח, להתפלל ביחד וגם לקרוא ספרים ששאלו מהספרייה ההונגרית הנודדת. בקיץ 88' הייתי שליח "רשות השידור" בוושינגטון. אמי נהגה לשלוח לי לשם מכתבים ארוכים בהונגרית, שבהם תיארה לי את רגשותיה נוכח המתרחש אצלה בבית, במושב ובמדינה. את המכתב המצוטט כאן, לא אשכח. "ביום קיץ לוהט דפק צעיר פלסטיני על דלת ביתה של חברתי רחל ויס וביקש ממנה כוס מים. היא הגישה לו קנקן. הוא שתה, שלף סכין ורצח אותה", כתבה לי אמא שלי. היא לא ידעה את נפשה. חברתה מאושוויץ נרצחה". רחל הייתה בת 69 במותה. על מצבתה בבית העלמין האזורי במשואות יצחק נכתב: "נרצחה בדם קר על ידי מרצחים שונאי ישראל".
לזכרו של החייל אלמוג קליין ז"ל:
לפני עשרים וארבע שנים, בתאריך כ"ד בחשוון תשנ"ה (29.10.1994) נפל החייל סמל ראשון אלמוג קליין בקרב בלבנון.
אלמוג בנם של מרדכי-גימפל ז"ל ותבדל"א פרננד. נולד ביום ו' בטבת תשל"ד (31.12.1973) במושב שפיר.
בן עשרים ואחת היה בנופלו.
במרכז הישוב, ליד בית הכנסת החדש, ניצבת אנדרטה לזכרו של אלמוג ז"ל. האנדרטה מוצבת בחזית של גן משחקים עם מתקני משחק לילדים.
עשויה לוח שיש שחור ועליו כתובת הקדשה.
ובו נכתב: "גן זה לזכר סמל ראשון אלמוג קליין השם יקום דמו, שנפל בקרב בלבנון 29.10.1994". בחלקה העליון מופיעה הכתובת פלחה"ן גבעתי (פלוגת חבלה והנדסה של חטיבת גבעתי) בה שירת אלמוג קליין ז"ל.
"תהא נשמתם צרורה בצרור החיים". אמן.
מושב שפיר כיום, הישוב שינה פניו. חברי הישוב מתפרנסים מרפתות לחלב, מטעים, גידולי שדה ועבודת חוץ. 88 נחלות. האוכלוסייה אינה אחידה והיא כוללת את כל העדות והגילאים. הוקמה שכונה קהילתית חדשה, ומאז האוכלוסייה גדלה עד לתשע מאות נפש. כמו כן, הוקם בית כנסת מפואר ויפה, אשר נקרא "זכור לאברהם", על שמו של אברהם פיצ`וטו ז"ל מתרומות של משפחה יהודית מברזיל. המבנה מעוצב בסגנון מודרני ומסביבו מדשאה רחבת ידיים. בית הכנסת שוכן במרכז הישוב, סמוך לבית הכנסת הישן. תכנית היעד: הישוב אמור לגדול בעזרת השם ולהגיע לשלוש מאות וחמישים משפחות. כ-1800 נפש.
"ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים".
ישעיהו ס"ה, כ"א.
הרחבה
סיווג: אחר
נגישות:
מקור:ישראל זיסק
תאריך עדכון: 4/6/2019 20:52:01
קישורים חיצוניים
