תכונה:Description

מתוך עמוד ענן

גרסה מתאריך 12:14, 14 בנובמבר 2010 מאת עמוד ענן (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זהו מאפיין מסוג טקסט.


(25 הקודמים) (25 הבאים)

דפים המשתמשים במאפיין "Description"

הצגת 25 דפים המשתמשים במאפיין זה.

P

שרידים של קבר +חלק ממכלול הקברים של חורבת דסרה. מטר וחצי על ששים ס"מ יש מים בחורף
בית הכנסת בחורבת רקית +שרידי מבנה ציבורי שהיה כנראה בית כנסת - שו שרידי מבנה ציבורי שהיה כנראה בית כנסת - שומרוני. בבית הכנסת היה פסיפס עם מדליון ובו משפט ביוונית הנוסח שומרוני "אלוהים עזור, האל האחד והיחיד". על שרידי משקוף בצדו המערבי נמצאו סמלים שונים המהווים סמלים שומרוניים- מנורת שבעת קנים, חזית ארון קודש ועוד. צורת בית הכנסת היא מלבן עם שורות ספסלים על הקירות. בית הכנסת פונה למזרח - הר גריזים. בית הכנסת בחורבת רקית ננטש במאה החמישית לספירה ונגנז ע''י כיסויו בחול ולוחות אבן. (מעובד לפי אתר "הושבילים"). ול ולוחות אבן. (מעובד לפי אתר "הושבילים").
נ.צ 3 +עיקול בנחל
הר המוריה - הר הבית +המקום הקדוש והחשוב ביותר לעם היהודי. בראש המקום הקדוש והחשוב ביותר לעם היהודי. בראש ההר, סלע האם בולט מעל פני השטח, ומצוי בתוך המבנה בעל הכיפה המוזהבת, הקרוי "כיפת הסלע". סלע זה קרוי במקורות היהודיים "אבן השתייה" ומשמעות השם היא, שעל פי מסורת יהודית, ממנה "הושתת" העולם. בתוך הסלע קיימת מערה הקרויה בפי המוסלמים "מערת הרוחות", משום שעל פי אמונתם נשמות המתים מגיעות להתפלל במקום. מובילים אליה מספר מדרגות היורדות אליה מתוך מבנה כיפת הסלע. חוקרים טוענים כי המקום היה קדוש עוד מהתקופה היבוסית, ומשערים כי מערה זו שימשה כמערת קבורה. בתוך המערה יש בור הקרוי "בור הרוחות" שטיבו אינו ידוע במדוייק. את פתח הבור מכסים שטיחים כך שלא ניתן לזהותו בביקור סטנדרטי במקום. על פי המסופר בפרשת וירא בספר בראשית שבתנ"ך, כאן נצטווה אברהם אבינו להעלות לקורבן את בנו, יצחק אבינו, וכאן הוא נעקד. מלאך האלוהים עצר ברגע האחרון בעד אברהם, ובמקומו של יצחק הקריב אברהם במקום זה איל מזדמן שעבר במקום. על פי המסופר בתנ"ך, לאחר שכבש דוד המלך את ירושלים, הוא קנה את המקום הזה, שהיה בזמנו מחוץ לעיר הקדומה, "בכסף מלא". המוכר היה ארונה המלך, והמקום שימש כגורן שלו. לאחר הקניה, בנה דוד מזבח במקום, ועליו העלה קורבן. בעקבות המעשה נעצרה מגיפה שהשתוללה בעם, ודוד ראה בכך אות לסגולתו של המקום. לכן הוא ייעד את המקום לבניית מקדש לאלוהי ישראל. דוד העלה את ארון הברית לירושלים, אך הנביא נתן עצר בעדו בשם אלוהים, מלבנות את בית המקדש. דוד צווה על ידי הנביא להשאיר את מלאכת בניין המקדש לבנו שלמה שימלוך אחריו. שלמה המלך, בנו ויורשו של דוד, הוא אכן זה אשר בנה את בית המקדש הראשון על ההר הזה, הוא הר המוריה. (שלאחר בניין המקדש עליו, נקרא גם "הר הבית" על שם "בית המקדש", הוא "הבית", בה"א הידיעה). בפסגת ההר, נבנה ה"דביר", הוא "קודש הקודשים" של בית המקדש - המקום הפנימי והמקודש ביותר במקדש. על אבן השתיה, היא סלע האם, הונח ארון הברית, העשוי עץ ומצופה זהב טהור, ובתוכו שתי לוחות הברית, שהיו מפוסלות מאבנים יקרות, שעליהן נחרטו "עשרת הדיברות". מעל הארון, סוככו הכרובים - דמויות מלאכיות מכונפות - ופניהם איש אל אחיו. הארון כונה "הדום רגליו" של אלוהי ישראל, והמקום היה אסור בכניסת כל אדם, תמיד. מלבד יום אחד בשנה, יום הכיפורים, הוא היום הקדוש ביותר, אז נכנס הכהן הגדול לבדו אל המקום, הקטיר בו קטורת ונשא תפילה חשובה לשלום העם והעולם. בהיכל המקדש אשר לפני הדביר הוצבו מנורת זהב טהור, מזבח קטורת מוזהבת, ושולחן "לחם הפנים" בציפוי זהב. בחצר המקדש הוקם המזבח הגדול מנחושת עליו העלו קורבנות, וכן הוצבו כיורי נחושת לרחיצת ידיים ורגליים של הכוהנים והמבקרים במקום. מלכי בית דוד טיפחו את המקום ודרשו כי יהיה מקום הפולחן היחידי בארץ יהודה לאלוהי ישראל. מימי המלך יאשיהו, מסופר במקרא על איבוד כל מקומות הפולחן ביהודה ובשומרון, חוץ ממקדש ירושלים ששכן במקום זה, ואף קיים לכך תימוכין ארכיאולוגיים. בית המקדש הראשון נחרב בידי נבוכדנצאר מלך בבל שכבש את ירושלים בשנת 586 לפנהסה"נ, הגלה את תושביה לבבל, והעלה את העיר והמקדש באש. לאחר כשבעים שנה, שבו מספר קבוצות של יהודים מהגולה בבבל, בעקבות הצהרתו המפורסמת של כורש מלך פרס, המנצח הגדול של האימפריה הבבלית, והחלו לשקם את ירושלים ולבנותה מחדש. קבוצה גדולה בראשות זרובבל בן שאלתיאל, שהיה נצר בית המלוכה משושלת דוד, יחד עם הכוהן הגדול יהושע בן יהוצדק, שהיה נצר למשפחת הכהונה המיוחסת משושלת צדוק הכהן (הכהן מימי דוד המלך), החלו לבנות שוב את בית המקדש. תחילה שוקם המז חלו לבנות שוב את בית המקדש. תחילה שוקם המז
הרוס +אין מים נכון לאוגוסט 22 כי הצינור נקרע
דרך אלטרנטיבית לירוק. עוברת בתוך נחל משמר.  +דרך מעניינת עד האדום וחוזרים לירוק
מצבורים של אירוס הארגמן +על השביל הכחול
פינגווין +בית קפה מיתולוגי שנמצא בבעלות אותה משפחה מאז שנות ה-30
מקום לגיחה +מקום 5ים לגיחה במיוחד לבתי ספר ומש"צים
טנק ותותח הסתערות סורי משנות ה60 תקופת המלחמה על המים +לצד הדרך של שביל נוחיילה
עץ ליד גב זהר +צ
צל ‏יפה ‏ליד ‏כביש ‏40 +עץ לתת צל יפה 10ק''ם מצומת ציחור, ליד כביש 40
גשר אופניים מעל נחל פטיש +.
נחל הקיני +ענף גדול של אקליפטוס חוסם את השביל
תצפית נוף-פנורמת הר כמון -כמאנה מערבית +מצפור נוף מדרום לכמאנה המערבית עם מרשם תצפית נופית בתוספת שלטי הסבר בעברית וערבית על המועצה -בדויי הסביבה -עץ הזית -נדידת ציפורים. תצפית נהדרת דרומה לבקעת סכנין. הסמ"ש הכחול ממשיך ממשיך מזרחה בערך על אותו קו גובה ומתחבר בהמשך לסמ"ש השחור הקרוב.
מוקשים +חשד למוקשים, אין לרדת לדרכי עפר.
צוק מגניב  +מקום מגניב
מוקש +מוקש
שער נעול +שער נעול חוסם את המעבר על השביל
חניון קקל יש. ה2 +כמה שולחנות, נגיש לרכב.נ מתודהמ. .. צ
אשמר קוצני +מס' שיחי אשמר קוצני בצד הדרך.3.2.17 -בצורה פנולוגית של עשית פרות. נקודה 32
ישיבת כנסת יצחק קרית ספר (חדק"ס) +ישיבה גדולה לטובי הבחורים מהציבור הלטאי
אחוזת מזרעי +מתחם אבן מגודר המשויך לבאהיים, גובל עם בתי מתחם אבן מגודר המשויך לבאהיים, גובל עם בתי הישוב מזרעה. חצר המתחם בולטת במרובעותה. כאן שהה בהא אוללה, מייסד הדת הבהאית, בין1877 ל-1879, לאחר שסיים 9 שנות מעצר בעיר העתיקה בעכו. לאחר מכן הוא עבר לאחוזת אל-בהאג'י. המבנה וסביבתו מוכרזים כאתר מורשת עולמית, כחלק מכל האתרים הבהאיים בחיפה, עכו ובגליל המערבי (מאז 2008). האיים בחיפה, עכו ובגליל המערבי (מאז 2008).
מעין בשביל החמישה (מעין שדמות דבורה) +מעין שופע לתוך בריכה מחומשת. מים קרים וצלולים. בסמוך בית משאבות היסטורי, שולחנות פיקניק, המון צל ומקום למנגלים.
תחנה ראשונה +קרטון מנוחה מתחת לצור מישאש
(25 הקודמים) (25 הבאים)
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים