מחנה עופר
מתוך עמוד ענן
(שם:מחנה עופר. תיאור:צומת עופר צומת הגיבורים אזור מחנה עופר הממוקם בראש מעלה בית חורון רווי בסיפורי גבורה החל מתקופת המקרא, ימי החשמונאים) |
|||
| (4 גרסאות ביניים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{Point | {{Point | ||
| - | |Lon=35. | + | |Lon=35.183173011564 |
| - | |Lat=31. | + | |Lat=31.874830359429 |
| - | |Height= | + | |Height=739 |
|MeasuredByGPS=No | |MeasuredByGPS=No | ||
| - | |Name= | + | |Name=מחנה עופר |
| - | + | |Description=צומת עופר צומת הגיבורים אזור מחנה עופר הממוקם בראש מעלה בית חורון רווי בסיפורי גבורה החל מתקופת המקרא, ימי החשמונאים, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת הקוממיות ועד לימים אלה. סביבות הצומת ושם המקום מזכירים פרשיות הקשורות לשלושה לוחמים שנפלו בתקופות שונות בסביבה. נעם גרוסמן מפקד התשעה עשר שנפל במלחמת העצמאות עם עוד חמישה עשר מפקודיו, צביקה עופר שנפל בשנת תשכ"ט בנחל פרת (קלט) ומונצח במחנה צבאי סמוך ונעם כהן איש שב"כ שנהרג מעט צפונה לצומת בסמוך לכפר ביתוניה בשנת תשנ"ד. נעם גרוסמן מפקד התשע עשר נועם נולד לאביו המשורר ראובן גרוסמן (בן הסופר והמורה העברי ר' אהרון-ליב) ולאמו חנה (בת המשכיל העברי הוותיק ר' קלמן נחום שפר), ביום ו' בניסן תרפ"ז (8 באפריל 1927), בברוקלין שבניו-יורק. בעצם ימי מהומות תרפ"ט, בהיותו בן שנתיים וחצי, עלו הוריו לארץ. נועם התחנך בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב וסיים אותה בגיל 17 (מחזור ל"ב). לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה, עשה שנת שירות כנוטר באשדות יעקב וקשר קשרי חיבה והיכרות עם המשק החקלאי וטבע הארץ. במלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה העברית, אך עד שהספיק להצטרף אליה נסתיימה המלחמה. הוא התקבל למחלקה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. הצטיין בלימודי היסטוריה, כלכלה מדינית ויחסים בין-לאומיים, ושאף להשתלם בספרות ועיתונאות. כמדריך חינוך גופני היה מקובל על חניכיו ואהוב על כל חבריו ומוריו בשל אחריותו, דייקנותו, צניעותו ונועם הליכותיו. למחרת ה-29 בנובמבר 1947, עבר את טבילת האש הראשונה עת השתתף בפעולה נגד פורעים, בוזזי רכוש יהודי ברחוב הנסיכה מרי בירושלים (כיום רחוב שלומציון המלכה). כמה ימים לאחר מכן, ב-5.12.194, עזב את ספסל הלימודים והתגייס לשירות מלא. תחילה מילא תפקיד מפקד מחלקה בגדוד מוריה - גדוד החי"ש הראשון בירושלים, אך במהרה נתמנה לסגן מפקד פלוגה. השתתף בהרבה קרבות בשכונות ירושלים, בשייח-ג'ראח ובגוש עציון. בשבוע האחרון של פברואר 1948, היו שוב תקריות אחדות על כביש ירושלים-רמאללה, בהן הנחת מוקשים הדדית, תקיפות על שיירה ותגובת נגד יהודית. לשני הצדדים היו נפגעים. התקפות אלו נעשו במטרה לשבש את החיים בשני היישובים מצפון לירושלים, עטרות ונווה יעקב. ב-2 במרס יצאה הוראה מטעם המטה הכללי, לפגוע באוטובוס המוביל מדי בוקר פועלים ערבים מרמאללה ללטרון. מטרת המבצע היתה להבהיר לאויב המתנכל לתחבורה היהודית, כי יש לכוח היהודי יד ארוכה החודרת ומגיעה לתוך אזורים ערביים. מחלקת ההגנה יצאה מהמושב עטרות לעבר מקום המארב שהיה בסמיכות לצומת עופר של היום. 19 לוחמים השתתפו במבצע, שישה עשר מהם כולל מפקדם נועם גרוסמן נהרגו בדרכם חזרה לאחר הפעולה. הם מונצחים ברחוב השישה עשר בשכונה. צביקה עופר צביקה היה דמות מגוונת ורבת פעלים הוא נולד בשנת תרצ"ב (1932) בפתח תקוה להוריו מיכאל ושרה יבקובסקי. הוריו ממייסדי כפר אזר ומוותיקי ההגנה. הוא למד בבית הספר החקלאי בנהלל ועזב בגיל 16 את הלימודים והצטרף לשורות הפלמ"ח. במהלך מלחמת העצמאות הוא השתתף במבצעים שונים ונלחם בחזית המרכז והדרום ולאחריה השתתף ברוב פעולות התגמול. במסגרת מבצע סיני בשנת 1956 לקח חלק בלחימה עם הצנחנים ולחם עימם באזור המיתלה. פעולת התגמול בסמוך לכנרת בפעולת התגמול שנערכה כנגד הסורים בחלק המזרחי של הכנרת השתתף צביקה בפעולה בשנת 1962 הוא קיבל על עצמו להיות אחד המפקדים בפעולת-התגמול שבוצעה נגד המוצב הסורי שעל שפת הכנרת, הלא הוא נוקייב. הצלחתו בנוקייב באה בגלל העזתו ודבקותו במטרה ועל כך צוין לשבח על ידי הרמטכ"ל. בהנחיית מפקד חטיבת הצנחנים, מרדכי גור, הקים את הסיירת החטיבתית, בראשה יצא בשנת 1962 לפעולת תגמול שבוצעה בנוקייב. על פיקוד הכוח תחת אש כבדה ודבקות במשימה זכה לציון לשבח מהרמטכ"ל, שלימים הומר בעיטור הגבורה. בעיטור נכתב כי "גילה גבורה עילאית בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש בפעילות מבצעית: המרדף בנחל פרת (1968) בבוקר יום שישי כ"ט בכסלו תשכ"ט (20/12/1968), נר חמישי של חנוכה, התגלו עקבות כניסת שבעה מחבלים 3 ק"מ מצפון לגשר עבדאללה, לא רחוק מיריחו, שעשו את דרכם מערבה לעבר צפון מדבר יהודה באזור נחל פרת מתוך כוונה להגיע לאחד מיישובי ההר ולהסתתר בה. המחבלים ניסו לטשטש את עקבות כניסתם אך ניסיון זה לא עזר. עם בוקר נתגלו העקבות על ידי חיילי צה"ל והחל נוהל מרדף. הגששים הלכו אחרי העקבות שהובילו לנחל פרת (קלט). במרדף אחר המחבלים השתתפו כוחות ויחידות שונות. בשעות אחר הצהרים הוכנסו כוחות צבא לערוץ תוך כדי קריאות למחבלים לצאת מהמערות ולהסגיר עצמם. בשעות אחר הצהרים המאוחרות התגלו במערב בואדי שני מחבלים שנכנעו לאחר התנגדות קלה. הם סיפרו לכוחות הסורקים שישנם עוד 8 מחבלים המסתתרים במערה ברכס הדרומי של הנחל. עם קבלת המידע יצא כוח של סיירת חרוב בפיקודו של צביקה עופר וסרק את המערות שלגביהם היה ידוע שהמחבלים בסביבתם. תוך כדי תנועה נורה לעבר צביקה צרור יריות והוא נפגע והתדרדר לערוץ שמתחת לפתח המערה ולאחר זמן קצר נפטר מפצעיו. צביקה הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. לחלוק לו את הכבוד האחרון באו שר-הבטחון משה דיין, הרמטכ"ל יצחק רבין, קצינים וידידים מכל קצות-הארץ. שר-הבטחון אמר על קברו כי סגן-אלוף עופר היה אחד החיילים אשר רק צרור בחזה יעצור אותם. הוא סיפר כי ראה מראות רבים בעשרים שנותיו בצה"ל וראייתו היתה נוקבת. הנצחה בצומת עופר הצומת הסואנת בסמוך לישוב גבעת זאב נקראה צומת עופר לזכרו של צביקה. הסיבה לכך שהוא הונצח במקום זה דווקא משום שבפרק הזמן שפיקד על סיירת חרוב היא ישבה בבסיס הירדני הנטוש הסמוכה לצומת. לדברי ניר (בנו של צביקה) יוזמי ההנצחה היו משה דיין (שר הביטחון) ורחבעם זאבי (אלוף פיקוד המרכז) שראו בכך אות הוקרה לפועלו. נעם כהן נולד בירושלים ב-ג' באלול תשכ"ו (19.8.66) להוריו יהודית ויחזקאל. משפחות הוריו עלו לארץ מליטא בראשית המאה ה-19 והתיישבו בחברון. עד גיל חמש גדל בירושלים בשכונת גבעת מרדכי ולאחר מכן בשכונת קרית-משה בבירה. למד בבית הספר הממלכתי-דתי השכונתי "מימון" ולאחר מכן בתיכון התורני "הימלפרב" בירושלים. תשע שנים היה חבר בתנועת "בני עקיבא" - חניך בשבט "צוריאל" ומדריך של שבט "אחוה". היה מסור מאד לתנועה והצליח בהדרכה. נעם בצבא בסתיו 1984 התגייס לגולני. בטירונות נפגע ברגלו ושרותו בחטיבה הופסק. לאחר מספר חודשי המתנה והחלמה נמצא מתאים לשרת כמש"ק בסיירת מטכ"ל. נשלח לקורס קצינים. בהמלצה לקורס כתב מפקדו בסיירת: "מש"ק ברמה אישית גבוהה, מבצע תפקידים באופן מעולה, אחראי מאד, אמין מאד, דייקן ובלתי מתפשר בעבודה אף בתנאי לחץ. כקצין מילא בסיירת מטכ"ל תפקידים שונים, האחרון שבהם קמב"ץ. כל פעילותו בסיירת סודית וחסויה. הוצע לו תפקיד קצין אג"ם אך הוא העדיף להתגייס לשב"כ". גיוס לשב"כ קודם התגייסותו לשב"כ, בסתיו 1989 ובחורף ואביב 1990 טייל בדרום אמריקה ובארה"ב. בסתיו 1990 התחיל את שירותו בשב"כ. היה רכז ברמאללה. גם פעילותו בשב"כ סודית וחסויה. בתיקו האישי בשב"כ כתבו מפקדיו: "הצליח להגיע לגיוסים רבים ואיכותיים, שאינם אופיניים לרכז בשנת עבודתו הראשונה... תוך חודשיים מאז היכנסו לתפקידו הכפיל את מערך המקורות... היה לאחד מעמודי התווך של נפת רמאללה... אחד מהרכזים היותר טובים שלנו". נועם היה בעל השקפת עולם דתית-ציונית ברוח "תורה ועבודה". הוא הקפיד על קיום מצוות, אהב את היפה ואת המהנה שבחיים. היה מלא שמחת חיים והיו לו עשרות חברים וחברות. הוא היה קשור מאד למשפחתו, אהב את הבית ושמח להיות בו. התכוון לשאת לאשה את מיכל חברתו בקיץ תשנ"ד 1994. ההיתקלות בפאתי רמאללה נועם הקדיש עצמו לביטחון עם ישראל ומדינת ישראל מתוך תודעת שליחות עמוקה. כמעט כל שנות עלומיו - 8.5 שנים מתוך 9.5 השנים שבין גיל 18 לנפילתו בגיל 27.5 - הוקדשו לביטחון. ביום ראשון, ב' באדר תשנ"ד (13.2.94) יצא לרחוב ברמאללה לאסוף למכוניתו איש חמאס משתף-פעולה. האיש ושני מחבלים נוספים ירו אל רכבו כ-150 יריות. 62 קליעים פגעו ברכב. מאבטחיו של נועם, אנשי שב"כ שישבו בקידמת הרכב, השיבו אש למרות שנפצעו. נועם, שישב במושב האחורי, יצא מהרכב כשנשקו דרוך. בהיותו מחוץ לרכב הוא נפצע אנושות ולאחר מכן נפטר. הוא השאיר אחריו הורים, אחות - מנוחה ואח - משה, קצין בצה"ל ביחידה קרבית. הרמטכ"ל, רב-אלוף אהוד ברק, שלפני שנים היה מפקד סיירת מטכ"ל, הכיר את נועם בעת שנועם היה קמב"ץ בסיירת מטכ"ל וברק היה אלוף, ראש אמ"ן, מתוך יחסי העבודה שבין ראש אמ"ן והסיירת. כדוגמה למחיר הדמים הגבוה שמשלמת החברה היהודית החיה בארץ-ישראל, הזכיר את נפילתו של נועם ואמר: "נועם כהן - חייל בגולני, אחר-כך קצין בסיירת מטכ"ל, אחר-כך איש שטח של השב"כ. מלח הארץ, מהאנשים שכולנו, בסופו של דבר, חייבים להם את יכולתנו לחיות פה." ביום תל-חי, שחל בי"א באדר תשנ"ד, תשעה ימים לאחר נפילתו של נועם ז"ל - שיבח יצחק רבין ז"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון את נועם: "בשורה הראשונה של מלחמת מאה השנים, בקו האש, בין אלה המטילים עצמם אל תוך התופת, אל תוך האש, נמצאים לא רבים והם הטובים שבתוכנו: פעם קוראים להם יוסף טרומפלדור מתל-חי, פעם אחרת נועם כהן מהשב"כ. (מתוך אתר הזיכרון של בני עקיבא, גלעד לזכרם, לזכרם של חניכי ובוגרי בני עקיבא שנפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה). הנה כי כן שלושה מפקדים, נעם גרוסמן במלחמת העצמאות, צביקה עופר בסמוך למלחמת ששת הימים ונועם כהן לפני 18 שנים קשורים למקום שבו נלחמו החשמונאים לפני כאלפיים שנה. לכולם היתה מטרה משותפת להביא עצמאות ושקט לעם ישראל. ערב חנוכה תשע"ב עדיין לא הגענו לשלום ולשקט המיוחלים, אך כיוון שבחג זיכרון אנו עוסקים ראוי גם להזכיר את שלושת המפקדים-לוחמים בסמיכות למקום הנצחתם הנמצא בסמיכות למגורינו כיום. כתב : דר'יוסי שפנייר תודות למנוחה אמיר-כהן שעידכנה לגבי נפילת אחיה נעם בפאתי רמאללה בסמוך לצומת עפר. לניר עופר בנו של צביקה שעידכן בפרטים לגבי אביו. במקום כלא צבאי עם אסירים בטחוניים ערבים מסוכנים (מתוך היכרות אישית עם השומרים עליהם). ממערב לבית הכלא יש מגרש חניה מכוסה חצץ שבצידו הצפוני יש פרצה גדולה לירידה לנחל. | |
| - | | | + | |images= |
|Accessibility= | |Accessibility= | ||
|PointType=מבנה | |PointType=מבנה | ||
| - | | | + | |Contributors=עמית הורן, שי לסלו, Shimi11, שנאל21 |
| - | | | + | |csrc=I14 |
| - | + | |LastUpdate=9/5/2018 03:50:08 | |
| - | |LastUpdate= | + | |
|WinId=633606525676124565 | |WinId=633606525676124565 | ||
| - | | | + | |LongDescription= |
| + | |ExtLinks= | ||
}} | }} | ||
גרסה אחרונה מתאריך 03:50, 5 בספטמבר 2018
739 מ'
תקציר
צומת עופר צומת הגיבורים אזור מחנה עופר הממוקם בראש מעלה בית חורון רווי בסיפורי גבורה החל מתקופת המקרא, ימי החשמונאים, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת הקוממיות ועד לימים אלה. סביבות הצומת ושם המקום מזכירים פרשיות הקשורות לשלושה לוחמים שנפלו בתקופות שונות בסביבה. נעם גרוסמן מפקד התשעה עשר שנפל במלחמת העצמאות עם עוד חמישה עשר מפקודיו, צביקה עופר שנפל בשנת תשכ"ט בנחל פרת (קלט) ומונצח במחנה צבאי סמוך ונעם כהן איש שב"כ שנהרג מעט צפונה לצומת בסמוך לכפר ביתוניה בשנת תשנ"ד. נעם גרוסמן מפקד התשע עשר נועם נולד לאביו המשורר ראובן גרוסמן (בן הסופר והמורה העברי ר' אהרון-ליב) ולאמו חנה (בת המשכיל העברי הוותיק ר' קלמן נחום שפר), ביום ו' בניסן תרפ"ז (8 באפריל 1927), בברוקלין שבניו-יורק. בעצם ימי מהומות תרפ"ט, בהיותו בן שנתיים וחצי, עלו הוריו לארץ. נועם התחנך בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב וסיים אותה בגיל 17 (מחזור ל"ב). לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה, עשה שנת שירות כנוטר באשדות יעקב וקשר קשרי חיבה והיכרות עם המשק החקלאי וטבע הארץ. במלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה העברית, אך עד שהספיק להצטרף אליה נסתיימה המלחמה. הוא התקבל למחלקה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. הצטיין בלימודי היסטוריה, כלכלה מדינית ויחסים בין-לאומיים, ושאף להשתלם בספרות ועיתונאות. כמדריך חינוך גופני היה מקובל על חניכיו ואהוב על כל חבריו ומוריו בשל אחריותו, דייקנותו, צניעותו ונועם הליכותיו. למחרת ה-29 בנובמבר 1947, עבר את טבילת האש הראשונה עת השתתף בפעולה נגד פורעים, בוזזי רכוש יהודי ברחוב הנסיכה מרי בירושלים (כיום רחוב שלומציון המלכה). כמה ימים לאחר מכן, ב-5.12.194, עזב את ספסל הלימודים והתגייס לשירות מלא. תחילה מילא תפקיד מפקד מחלקה בגדוד מוריה - גדוד החי"ש הראשון בירושלים, אך במהרה נתמנה לסגן מפקד פלוגה. השתתף בהרבה קרבות בשכונות ירושלים, בשייח-ג'ראח ובגוש עציון. בשבוע האחרון של פברואר 1948, היו שוב תקריות אחדות על כביש ירושלים-רמאללה, בהן הנחת מוקשים הדדית, תקיפות על שיירה ותגובת נגד יהודית. לשני הצדדים היו נפגעים. התקפות אלו נעשו במטרה לשבש את החיים בשני היישובים מצפון לירושלים, עטרות ונווה יעקב. ב-2 במרס יצאה הוראה מטעם המטה הכללי, לפגוע באוטובוס המוביל מדי בוקר פועלים ערבים מרמאללה ללטרון. מטרת המבצע היתה להבהיר לאויב המתנכל לתחבורה היהודית, כי יש לכוח היהודי יד ארוכה החודרת ומגיעה לתוך אזורים ערביים. מחלקת ההגנה יצאה מהמושב עטרות לעבר מקום המארב שהיה בסמיכות לצומת עופר של היום. 19 לוחמים השתתפו במבצע, שישה עשר מהם כולל מפקדם נועם גרוסמן נהרגו בדרכם חזרה לאחר הפעולה. הם מונצחים ברחוב השישה עשר בשכונה. צביקה עופר צביקה היה דמות מגוונת ורבת פעלים הוא נולד בשנת תרצ"ב (1932) בפתח תקוה להוריו מיכאל ושרה יבקובסקי. הוריו ממייסדי כפר אזר ומוותיקי ההגנה. הוא למד בבית הספר החקלאי בנהלל ועזב בגיל 16 את הלימודים והצטרף לשורות הפלמ"ח. במהלך מלחמת העצמאות הוא השתתף במבצעים שונים ונלחם בחזית המרכז והדרום ולאחריה השתתף ברוב פעולות התגמול. במסגרת מבצע סיני בשנת 1956 לקח חלק בלחימה עם הצנחנים ולחם עימם באזור המיתלה. פעולת התגמול בסמוך לכנרת בפעולת התגמול שנערכה כנגד הסורים בחלק המזרחי של הכנרת השתתף צביקה בפעולה בשנת 1962 הוא קיבל על עצמו להיות אחד המפקדים בפעולת-התגמול שבוצעה נגד המוצב הסורי שעל שפת הכנרת, הלא הוא נוקייב. הצלחתו בנוקייב באה בגלל העזתו ודבקותו במטרה ועל כך צוין לשבח על ידי הרמטכ"ל. בהנחיית מפקד חטיבת הצנחנים, מרדכי גור, הקים את הסיירת החטיבתית, בראשה יצא בשנת 1962 לפעולת תגמול שבוצעה בנוקייב. על פיקוד הכוח תחת אש כבדה ודבקות במשימה זכה לציון לשבח מהרמטכ"ל, שלימים הומר בעיטור הגבורה. בעיטור נכתב כי "גילה גבורה עילאית בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש בפעילות מבצעית: המרדף בנחל פרת (1968) בבוקר יום שישי כ"ט בכסלו תשכ"ט (20/12/1968), נר חמישי של חנוכה, התגלו עקבות כניסת שבעה מחבלים 3 ק"מ מצפון לגשר עבדאללה, לא רחוק מיריחו, שעשו את דרכם מערבה לעבר צפון מדבר יהודה באזור נחל פרת מתוך כוונה להגיע לאחד מיישובי ההר ולהסתתר בה. המחבלים ניסו לטשטש את עקבות כניסתם אך ניסיון זה לא עזר. עם בוקר נתגלו העקבות על ידי חיילי צה"ל והחל נוהל מרדף. הגששים הלכו אחרי העקבות שהובילו לנחל פרת (קלט). במרדף אחר המחבלים השתתפו כוחות ויחידות שונות. בשעות אחר הצהרים הוכנסו כוחות צבא לערוץ תוך כדי קריאות למחבלים לצאת מהמערות ולהסגיר עצמם. בשעות אחר הצהרים המאוחרות התגלו במערב בואדי שני מחבלים שנכנעו לאחר התנגדות קלה. הם סיפרו לכוחות הסורקים שישנם עוד 8 מחבלים המסתתרים במערה ברכס הדרומי של הנחל. עם קבלת המידע יצא כוח של סיירת חרוב בפיקודו של צביקה עופר וסרק את המערות שלגביהם היה ידוע שהמחבלים בסביבתם. תוך כדי תנועה נורה לעבר צביקה צרור יריות והוא נפגע והתדרדר לערוץ שמתחת לפתח המערה ולאחר זמן קצר נפטר מפצעיו. צביקה הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. לחלוק לו את הכבוד האחרון באו שר-הבטחון משה דיין, הרמטכ"ל יצחק רבין, קצינים וידידים מכל קצות-הארץ. שר-הבטחון אמר על קברו כי סגן-אלוף עופר היה אחד החיילים אשר רק צרור בחזה יעצור אותם. הוא סיפר כי ראה מראות רבים בעשרים שנותיו בצה"ל וראייתו היתה נוקבת. הנצחה בצומת עופר הצומת הסואנת בסמוך לישוב גבעת זאב נקראה צומת עופר לזכרו של צביקה. הסיבה לכך שהוא הונצח במקום זה דווקא משום שבפרק הזמן שפיקד על סיירת חרוב היא ישבה בבסיס הירדני הנטוש הסמוכה לצומת. לדברי ניר (בנו של צביקה) יוזמי ההנצחה היו משה דיין (שר הביטחון) ורחבעם זאבי (אלוף פיקוד המרכז) שראו בכך אות הוקרה לפועלו. נעם כהן נולד בירושלים ב-ג' באלול תשכ"ו (19.8.66) להוריו יהודית ויחזקאל. משפחות הוריו עלו לארץ מליטא בראשית המאה ה-19 והתיישבו בחברון. עד גיל חמש גדל בירושלים בשכונת גבעת מרדכי ולאחר מכן בשכונת קרית-משה בבירה. למד בבית הספר הממלכתי-דתי השכונתי "מימון" ולאחר מכן בתיכון התורני "הימלפרב" בירושלים. תשע שנים היה חבר בתנועת "בני עקיבא" - חניך בשבט "צוריאל" ומדריך של שבט "אחוה". היה מסור מאד לתנועה והצליח בהדרכה. נעם בצבא בסתיו 1984 התגייס לגולני. בטירונות נפגע ברגלו ושרותו בחטיבה הופסק. לאחר מספר חודשי המתנה והחלמה נמצא מתאים לשרת כמש"ק בסיירת מטכ"ל. נשלח לקורס קצינים. בהמלצה לקורס כתב מפקדו בסיירת: "מש"ק ברמה אישית גבוהה, מבצע תפקידים באופן מעולה, אחראי מאד, אמין מאד, דייקן ובלתי מתפשר בעבודה אף בתנאי לחץ. כקצין מילא בסיירת מטכ"ל תפקידים שונים, האחרון שבהם קמב"ץ. כל פעילותו בסיירת סודית וחסויה. הוצע לו תפקיד קצין אג"ם אך הוא העדיף להתגייס לשב"כ". גיוס לשב"כ קודם התגייסותו לשב"כ, בסתיו 1989 ובחורף ואביב 1990 טייל בדרום אמריקה ובארה"ב. בסתיו 1990 התחיל את שירותו בשב"כ. היה רכז ברמאללה. גם פעילותו בשב"כ סודית וחסויה. בתיקו האישי בשב"כ כתבו מפקדיו: "הצליח להגיע לגיוסים רבים ואיכותיים, שאינם אופיניים לרכז בשנת עבודתו הראשונה... תוך חודשיים מאז היכנסו לתפקידו הכפיל את מערך המקורות... היה לאחד מעמודי התווך של נפת רמאללה... אחד מהרכזים היותר טובים שלנו". נועם היה בעל השקפת עולם דתית-ציונית ברוח "תורה ועבודה". הוא הקפיד על קיום מצוות, אהב את היפה ואת המהנה שבחיים. היה מלא שמחת חיים והיו לו עשרות חברים וחברות. הוא היה קשור מאד למשפחתו, אהב את הבית ושמח להיות בו. התכוון לשאת לאשה את מיכל חברתו בקיץ תשנ"ד 1994. ההיתקלות בפאתי רמאללה נועם הקדיש עצמו לביטחון עם ישראל ומדינת ישראל מתוך תודעת שליחות עמוקה. כמעט כל שנות עלומיו - 8.5 שנים מתוך 9.5 השנים שבין גיל 18 לנפילתו בגיל 27.5 - הוקדשו לביטחון. ביום ראשון, ב' באדר תשנ"ד (13.2.94) יצא לרחוב ברמאללה לאסוף למכוניתו איש חמאס משתף-פעולה. האיש ושני מחבלים נוספים ירו אל רכבו כ-150 יריות. 62 קליעים פגעו ברכב. מאבטחיו של נועם, אנשי שב"כ שישבו בקידמת הרכב, השיבו אש למרות שנפצעו. נועם, שישב במושב האחורי, יצא מהרכב כשנשקו דרוך. בהיותו מחוץ לרכב הוא נפצע אנושות ולאחר מכן נפטר. הוא השאיר אחריו הורים, אחות - מנוחה ואח - משה, קצין בצה"ל ביחידה קרבית. הרמטכ"ל, רב-אלוף אהוד ברק, שלפני שנים היה מפקד סיירת מטכ"ל, הכיר את נועם בעת שנועם היה קמב"ץ בסיירת מטכ"ל וברק היה אלוף, ראש אמ"ן, מתוך יחסי העבודה שבין ראש אמ"ן והסיירת. כדוגמה למחיר הדמים הגבוה שמשלמת החברה היהודית החיה בארץ-ישראל, הזכיר את נפילתו של נועם ואמר: "נועם כהן - חייל בגולני, אחר-כך קצין בסיירת מטכ"ל, אחר-כך איש שטח של השב"כ. מלח הארץ, מהאנשים שכולנו, בסופו של דבר, חייבים להם את יכולתנו לחיות פה." ביום תל-חי, שחל בי"א באדר תשנ"ד, תשעה ימים לאחר נפילתו של נועם ז"ל - שיבח יצחק רבין ז"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון את נועם: "בשורה הראשונה של מלחמת מאה השנים, בקו האש, בין אלה המטילים עצמם אל תוך התופת, אל תוך האש, נמצאים לא רבים והם הטובים שבתוכנו: פעם קוראים להם יוסף טרומפלדור מתל-חי, פעם אחרת נועם כהן מהשב"כ. (מתוך אתר הזיכרון של בני עקיבא, גלעד לזכרם, לזכרם של חניכי ובוגרי בני עקיבא שנפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה). הנה כי כן שלושה מפקדים, נעם גרוסמן במלחמת העצמאות, צביקה עופר בסמוך למלחמת ששת הימים ונועם כהן לפני 18 שנים קשורים למקום שבו נלחמו החשמונאים לפני כאלפיים שנה. לכולם היתה מטרה משותפת להביא עצמאות ושקט לעם ישראל. ערב חנוכה תשע"ב עדיין לא הגענו לשלום ולשקט המיוחלים, אך כיוון שבחג זיכרון אנו עוסקים ראוי גם להזכיר את שלושת המפקדים-לוחמים בסמיכות למקום הנצחתם הנמצא בסמיכות למגורינו כיום. כתב : דר'יוסי שפנייר תודות למנוחה אמיר-כהן שעידכנה לגבי נפילת אחיה נעם בפאתי רמאללה בסמוך לצומת עפר. לניר עופר בנו של צביקה שעידכן בפרטים לגבי אביו. במקום כלא צבאי עם אסירים בטחוניים ערבים מסוכנים (מתוך היכרות אישית עם השומרים עליהם). ממערב לבית הכלא יש מגרש חניה מכוסה חצץ שבצידו הצפוני יש פרצה גדולה לירידה לנחל.
הרחבה
סיווג: מבנה
נגישות:
מקור:עמית הורן, שי לסלו, Shimi11, שנאל21
תאריך עדכון: 9/5/2018 03:50:08
קישורים חיצוניים
