הר המוריה - הר הבית
מתוך עמוד ענן
744 מ'
תקציר
המקום הקדוש והחשוב ביותר לעם היהודי. בראש ההר, סלע האם בולט מעל פני השטח, ומצוי בתוך המבנה בעל הכיפה המוזהבת, הקרוי "כיפת הסלע". סלע זה קרוי במקורות היהודיים "אבן השתייה" ומשמעות השם היא, שעל פי מסורת יהודית, ממנה "הושתת" העולם. בתוך הסלע קיימת מערה הקרויה בפי המוסלמים "מערת הרוחות", משום שעל פי אמונתם נשמות המתים מגיעות להתפלל במקום. מובילים אליה מספר מדרגות היורדות אליה מתוך מבנה כיפת הסלע. חוקרים טוענים כי המקום היה קדוש עוד מהתקופה היבוסית, ומשערים כי מערה זו שימשה כמערת קבורה. בתוך המערה יש בור הקרוי "בור הרוחות" שטיבו אינו ידוע במדוייק. את פתח הבור מכסים שטיחים כך שלא ניתן לזהותו בביקור סטנדרטי במקום. על פי המסופר בפרשת וירא בספר בראשית שבתנ"ך, כאן נצטווה אברהם אבינו להעלות לקורבן את בנו, יצחק אבינו, וכאן הוא נעקד. מלאך האלוהים עצר ברגע האחרון בעד אברהם, ובמקומו של יצחק הקריב אברהם במקום זה איל מזדמן שעבר במקום. על פי המסופר בתנ"ך, לאחר שכבש דוד המלך את ירושלים, הוא קנה את המקום הזה, שהיה בזמנו מחוץ לעיר הקדומה, "בכסף מלא". המוכר היה ארונה המלך, והמקום שימש כגורן שלו. לאחר הקניה, בנה דוד מזבח במקום, ועליו העלה קורבן. בעקבות המעשה נעצרה מגיפה שהשתוללה בעם, ודוד ראה בכך אות לסגולתו של המקום. לכן הוא ייעד את המקום לבניית מקדש לאלוהי ישראל. דוד העלה את ארון הברית לירושלים, אך הנביא נתן עצר בעדו בשם אלוהים, מלבנות את בית המקדש. דוד צווה על ידי הנביא להשאיר את מלאכת בניין המקדש לבנו שלמה שימלוך אחריו. שלמה המלך, בנו ויורשו של דוד, הוא אכן זה אשר בנה את בית המקדש הראשון על ההר הזה, הוא הר המוריה. (שלאחר בניין המקדש עליו, נקרא גם "הר הבית" על שם "בית המקדש", הוא "הבית", בה"א הידיעה). בפסגת ההר, נבנה ה"דביר", הוא "קודש הקודשים" של בית המקדש - המקום הפנימי והמקודש ביותר במקדש. על אבן השתיה, היא סלע האם, הונח ארון הברית, העשוי עץ ומצופה זהב טהור, ובתוכו שתי לוחות הברית, שהיו מפוסלות מאבנים יקרות, שעליהן נחרטו "עשרת הדיברות". מעל הארון, סוככו הכרובים - דמויות מלאכיות מכונפות - ופניהם איש אל אחיו. הארון כונה "הדום רגליו" של אלוהי ישראל, והמקום היה אסור בכניסת כל אדם, תמיד. מלבד יום אחד בשנה, יום הכיפורים, הוא היום הקדוש ביותר, אז נכנס הכהן הגדול לבדו אל המקום, הקטיר בו קטורת ונשא תפילה חשובה לשלום העם והעולם. בהיכל המקדש אשר לפני הדביר הוצבו מנורת זהב טהור, מזבח קטורת מוזהבת, ושולחן "לחם הפנים" בציפוי זהב. בחצר המקדש הוקם המזבח הגדול מנחושת עליו העלו קורבנות, וכן הוצבו כיורי נחושת לרחיצת ידיים ורגליים של הכוהנים והמבקרים במקום. מלכי בית דוד טיפחו את המקום ודרשו כי יהיה מקום הפולחן היחידי בארץ יהודה לאלוהי ישראל. מימי המלך יאשיהו, מסופר במקרא על איבוד כל מקומות הפולחן ביהודה ובשומרון, חוץ ממקדש ירושלים ששכן במקום זה, ואף קיים לכך תימוכין ארכיאולוגיים. בית המקדש הראשון נחרב בידי נבוכדנצאר מלך בבל שכבש את ירושלים בשנת 586 לפנהסה"נ, הגלה את תושביה לבבל, והעלה את העיר והמקדש באש. לאחר כשבעים שנה, שבו מספר קבוצות של יהודים מהגולה בבבל, בעקבות הצהרתו המפורסמת של כורש מלך פרס, המנצח הגדול של האימפריה הבבלית, והחלו לשקם את ירושלים ולבנותה מחדש. קבוצה גדולה בראשות זרובבל בן שאלתיאל, שהיה נצר בית המלוכה משושלת דוד, יחד עם הכוהן הגדול יהושע בן יהוצדק, שהיה נצר למשפחת הכהונה המיוחסת משושלת צדוק הכהן (הכהן מימי דוד המלך), החלו לבנות שוב את בית המקדש. תחילה שוקם המזבח, ולאחר מכן נבנה המקדש. חנוכתו מחדש של בית המקדש הקיימה ברוב עם ומתוארת התרגשותם הגדולה של הבונים-השבים שבכו ושמחו לסירוגין. במהלך הכיבוש היווני, לאחר פרוץ מרד החשמונאים, ביצעו החשמונאים שיפוצים במקדש, והרחיבוהו. אך מי שביצע את השיפוץ המקיף ביותר ואף בנה את בית המקדש מחדש מהמסד ועד הטפחות - הוא הורדוס, "המלך הבנאי". מראה שטח הר הבית בימינו, הוא פרי מעשהו מאז. הורדוס הרחיב את שטח ההר בעשרות מונים, שיטח אותו, תוך שהוא ממלא בעפר את הפרשי הגובה הגדולים שבין ההר ומדרונותיו המערביים וכן בצידו הצפון מזרחי. בצד הדרומי מערבי בוצעה חפירה בשטח ההררי המתנשא מעל ההר, כדי ליצור רחבה ריבועית פחות או יותר, צורה שהשתמרה עד ימינו אלה ממש. את בית המקדש עצמו בנה בפאר רב, וחז"ל מתארים בהתפעלות כי "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו". בית המקדש השני חרב בשנת 70 לספירה הנוצרית, לאחר פרוץ המרד הגדול ברומאים וכיבוש ירושלים על ידי הצבא הרומי בראשות המצביא טיטוס.
במהלך הכיבוש הרומי יש עדויות כי הוקם במקום מקדש לאל יופיטר, אך לא נמצאו ראיות חותכות לכך.
במהלך הכיבוש הערבי של ירושלים בשנת 638 לספירה, מסופר כי הח'ליף עומאר אבן אל ח'טאב, ביקר בהר הקדוש, בהדרכת יהודי שהתאסלם, שליווהו, והראה לו את המקום הקדוש. עומאר נשא תפילה במקום, אך כדי שלא יחשבו כי הוא מקבל ומאמץ את מסורות היהודים, עשה זאת מדרום לראש ההר, כך שפניו כלפי מכה, העיר הקדושה למוסלמים ואחוריו למקום קדשם של היהודים. לאחר שנות דור, בנה הח'ליף לבית אומאיה עבד אל מלכ אבן אל מרוואן את מבנה כיפת הסלע בפסגת ההר, על מקום המקדש היהודי החרב, מבנה הנראה באתר עד היום, ובנו, אל וליד אבן עבד אל מאלכ, בנה בדרום המתחם את מסגד "אל אקצא", שעל פי פרשנות מאוחרת הוא "המסגד הקיצון" המוזכר בקוראן פעם אחת בסורה השביעית, בהקשר לנסיעה של הנביא מוחמד ממכה, מקום קדשם של המוסלמים, אל המסגד הקיצון. פרשנויות אחרות ומהימנות יותר ממקמות את אותו מסגד קיצון, באזור החיג'אז, בין העיר מכה לעיר טאיף, אך מכיוון שהאסלאם רצה לרשת את שתי הדתות שקדמו לו ולהציג עצמו כמילה האחרונה של הדת, היה חשוב לאמץ מסורות קודמות ו"לאסלם" אותן, וזה מה שקרה להר הבית.
במלחמת ששת הימים נכבש הר הבית ושוחרר על ידי כוחות צה"ל ביום כ"ח באייר ה'תשכ"ח, בשעה 10:00 בבוקר. הקריאה "הר הבית בימינו" העבירה רטט בלב כל בני העם היהודי שראו בכך מעשה היסטורי וסגירת מעגל בלתי נתפסת, סמל לאורך הרוח ולעמידותו האיתנה של העם היהודי ושיבתו לערש הולדתו ולמקומותיו הקדושים. אך במקום לנצל רגע מדהים זה, ביצע משה דיין, שהיה אז שר הביטחון, את טעות חייו: הוא החליט למסור לוואקף המוסלמי את השליטה במקום, והשאיר ליהודים רק את זכות הביקור בו. כך נוצר המצב בימינו, בו יהודים מנועים מלהתפלל במקום קדשם, בעוד הערבים עושים זאת כל העת, כביכול האתר הוא שלהם.
שעות הביקור בהר בימינו:
בקיץ:
בימים א' - ה', בין השעות 07:30 ועד 11:00 בבוקר, וכן בין 13:30 ל14:30 בצהריים.
בחורף: ימים א' עד ה' בין השעות 07:30 עד 10:00 בבוקר, ובין 12:30 ל 13:30 בצהריים.
העלייה להר מותנית בהצגת תעודת זהות וכן במעבר הדרכה מטעם המשטרה במקום על האיסורים הרבים המוטלים על מבקרים יהודים בהר.
הרחבה
סיווג: אתר היסטורי
נגישות:
מקור:נבא, QQ, עמית הורן, Yankale, ניראו, יואב רופא, Asafa01, אבי שטיגלייץ, תובל האדמה, חגי לוית, שגיא פריעד, MMS, משה מירושלים, יוני דג, שירקו2, אלי 26, חוגי סיירות, אנכידו, משה בן שמואל ובתיה, מרדכי לוית, מדרוף, Hi5247, חמידלwarning.pngייצוג המחרוזת נבא, QQ, עמית הורן, Yankale, ניראו, יואב ר <span class="smwwarning">[…]</span> אל ובתיה, מרדכי לוית, מדרוף, Hi5247, חמידל ארוך מדי.
תאריך עדכון: 12/3/2020 11:59:12
קישורים חיצוניים
