לול אמי משואות יצחק
מתוך עמוד ענן
48 מ'
תקציר
בס"ד, שבעים שנה לעליה על הקרקע של משואות יצחק באזור שפיר, מאת: ישראל זיסק "כפר סואפיר העזוב על גבעה ממולנו וקוצי צברים, בוסתנים מוזנחים. אך לצידי הכבישים, עד אשר העין תגיע. פרחי כלניות רבבות רבבות פרשו לפנינו באודם שטיח ליפות את העזובה שלאחר הקרבות. וגם עלינו על זאת הגבעה וכולה בוסתן תאנים, גפנים ושקמים והיא נשאת בחן מעל הסביבה כקורצת: עלו הנה את המשק להקים" (רחל דורון) שבעים שנה מלאו לעליה על הקרקע באזור סואפיר. מזל טוב. בל"ג בעומר תש"ט, חודשיים ספורים לאחר השחרור מהשבי, נשלחה קבוצת חברים מצומצמת להכשיר את השטח בסואפיר. מיקומה כיום, אזור הלולים שלנו מול מרכז שפירא. בקבוצה היו: חיים צבי לבון, יוחנן שפר, מוסקה (משה גלזר), איצ'ה שדמי, שמואל לבנה, אהרון ויינברגר וציפורה לבבי. חברים שהיו בחיל החלוץ מספרים: "בדרכנו לסואפיר נכנסנו למחנה הצבא בביל"ו וקיבלנו כמה רובים. בבואנו למקום ההתיישבות מצאנו עמדות, גדרות תיל וכל מיני מכשולים – עדות לקרבות שהתחוללו בין הצבא המצרי לחטיבת גבעתי במלחמת השחרור. עבודתנו הראשונה היתה לנקות את מבנה בית הספר ולהכשירו להתישבות. איצ'ה שדמי ז"ל התכבד בהנפת דגל על גג הבניין. באותו הלילה כבר התארגנה שמירה ראשונה. נטינו כמה אוהלים למגורים והעלינו כמה מיכלי מים על הגג. את המים דלינו מהבאר עם דלי קשור לחבל. את מי-השתייה הבאנו בעגלה מכפר וורבורג. סידרנו מקלחת זמנית, ליד הבאר – פשוט שפכנו מים זה על זה. 2 כלי תחבורה שימשו אותנו: עגלה רתומה לפרד בשם ברי, יוחנן שפר ז"ל (אח של חנה באום ז"ל) היה העגלון, וטנדר בשם בולדוג. היה צריך להגיד "יהי רצון" חזק כדי שינוע. חיים צבי היה הנהג". מתוך רצון לזכור את זכר היישוב בגוש עציון הוחלט להמשיך להיקרא "משואות יצחק", למרות שלא היה מקובל בארץ ששם ישוב יועבר למקום אחר. ב-ט"ז בתמוז הועברו האימהות והילדים לשפיר. ב-י"ז בתמוז הוקמו 2 צריפים ראשונים. בראש חודש מנחם אב נתקבלה הפרה כוכבה מהגוש.
בתאריך כ"ח באב תש"ט, 1949, במעמד מאות אורחים, ובהשתתפות הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל ונציגי המוסדות נערך טקס העליה ליישוב החדש. וכך נכתב בהזמנה: "הרינו מנכבדים להזמין את כב' לטקס העליה על הקרקע של קבוצתנו שתתקיים אי"ה ביום שלישי, כ"ח מנחם אב תש"ט (23.8.49) בשעה 3.30 אחר הצהריים במקום הנקודה, על יד כפר ורבורג." עיתון "דבר" מיום 24 באוגוסט 1949, דיווח למחרת הטקס, ובו כתב: "בנין בית הספר בסואפיר משמש לקיבוץ כבנין מרכזי. מסביב לו הוקמו צריפי מגורים ובניני משק זמניים. רוב החברים גרים באוהלים".
גולת הכותרת הייתה הכנסת ספר תורה לבית הכנסת הארעי. ספר זה היה עם החברים בשבי וחזר איתם למשכנו החדש. בטקס השתתפו ראש הרבנים לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב שלמה זלמן שרגאי זצ"ל, מי שהיה לימים ראש עיריית ירושלים, השר חיים משה שפירא ומיכאל חזני ז"ל, נציגי הסוכנות וקק"ל, וחברים מכפר ורבורג. המברכים הזכירו את מלחמת העצמאות בגוש עציון ואת זכר קדושי הגוש שנפלו. במילים נרגשות העלה מרן הרב הראשי הרצוג זיכרונות מימי ביקוריו במשואות בגוש עציון. "לא ייתכן לערבב אבל בשמחה. אבל עלינו לזכור את נשמותיהם של חברי כפר עציון שקידשו שם שמיים בתוך בני ישראל ועל אדמת ישראל, שמסרו נפשם וגופם על ירושלים. יהודים חרדים, איך יסתדרו העניינים במדינה ואיזו צורה תהיה לה? שובה, השם, הרגיעה, השקיטה את רוחם, שתורת ישראל תמצא את מקומה אחרי נדודים של אלפי שנים. כאשר רוב ישראל ישובו לארץ ישראל, ממילא תשוב רוח ישראל סבא. הקיבוצים האלה הם הכנות לטהרה, הם דוגמה לכל בני ישראל". מתוך עיתון "הצופה". 24.8.49. עמוד 1.
בשם החברים ברך מזכיר הקבוצה אהרון מאיר ז"ל: "אנו מדליקים מחדש את משואות יצחק באותה אש שהדלקנו אותן פעם בהרי חברון. עינינו נשואות להרי עציון. מי יתן ונזכה שתתחדש הדלקת אורם ויתחדש הקשר בין עיר האבות לעיר הקודש, שהן מסמלות את שלמות ארצנו. לא די באדמה טובה. האדמה לא תישא את יבולה בלי האדם והאדם לא יתקשר למקום בלי תנאים מתאימים".
בהמשך הטקס נקבעה מזוזה. בהזדמנות זו החברים הגישו לרב הרצוג תעודת הרשמה בספר הזהב של קק"ל, כאות הערכה למאמצים שעשה להצלתם.
ב-ל' באב, נולדה העגלה הראשונה במקום בשם: שפירה.
בתאריך ג' באלול נערכה חתונתם של לזוג הצעיר דבורה ואליעזר בשן
וכעבור שבועיים לאחר מכן התחתנו גם רות וקלמן שטרומר.
התינוק הראשון שנולד בסואפיר היה יענקלה עמית,
והתינוקות שנולדו אחריו: נורית דיין, שולמית לבנה, יעל טאוב ואליהו לבבי.
חורף תש"י היה גשום וסוער ואף ירד שלג.
כל אזור המחנה הוצף.
הוחלט, בעקבות הצעתו של קלמן שטרומר
לעלות על הגבעה כשני קילומטרים מערבה.
בערב ל"ג בעומר תש"י, במלאת שנה לעלייה לסואפיר,
הונחה אבן הפינה לבתים הראשונים במחנה החדש.
וכך נכתב במגילת היסוד:
"ביום י"ח אייר, ל"ג בעומר,
בשנת התש"י לבריאת העולם.
שנה שלישית למדינת ישראל.
שבע שנים ליסוד קבוצת משואות.
ארבע וחצי שנים לעליית הקבוצה
למשואות יצחק בגוש עציון.
שנתיים לנפילת הגוש.
שנה להיאחזותנו מחדש באזור שפיר.
אנו, פדויי שבי, שבי מלחמה
ומקובצי גלויות, יורים את
אבן הפינה לביתנו המוקם.
ברוך מתיר אסורים.
ברוך מציב גבול אלמנה.
ברוך שהחיינו וקיימנו
והגענו לזמן הזה.
יהי ביתנו זה קן ונווה לכל".
הרחבה
סיווג: נוף וגיאולוגיה
נגישות: רכב שטח
מקור:ישראל זיסק
תאריך עדכון: 7/7/2019 19:41:05
קישורים חיצוניים
