|
האתר ידוע בקרב המוסלמים כקברו של ראובן בן … האתר ידוע בקרב המוסלמים כקברו של ראובן בן יעקב והמקום שימש כאתר עלייה לרגל למוסלמים עד מלחמת העצמאות, בשל העובדה שהוא יושב על דרך ראשית, כמו קבר בנימין ועוד רבים. בכתובת מעל הקבר (כיום היא מכוס הפיח וגרפיטי) נאמר (התרגום מופיע אצל וילנאי): "בשם אללה הרחמן והרחום, ציווה לבנות הקבר המבורך הזה הוד מעלתו הנעלה סיף א-דין תמראז אלמודי אלאשרפי, מושל מחוז עזה, על נביא אללוה רובין השלום... ארור בן ארור כל מי...". כתובת זו נכתבה ע"י מושל עזה הממלוכי תימראז (נרצח ב1437) ועל פי החרסים במקום האתר קיים רק מתקופה זו ואילך, בעוד המסגד במקום נבנה יותר מאוחר, בתקופה העותמנית, עת התחילו גם זיארות (עליות לרגל) מידי שנה: בעונת האסיף, ערבים מאזור מישור החוף הדרומי והתיכון נהרו למקום לחגוג את חגו של "נבי רובין"-הנביא ראובן (בן יעקב). במסגרת ה"זִיאָרָה" - העלייה השנתית לרגל למקום המקודש, הוקמו במקום שוק עיר אוהלים והתקיימו במקום תחרויות רכיבה, מופעי קוסמים, תפילות המוניות וקצת פוליטיקה. בימיו הטובים היו במקום 30 אלף איש במשך חודש תמים - המקום נחשב למוקד העלייה לרגל מספר שתיים לאחר נבי מוסא שליד ורד יריחו. הזיארה למקום הייתה באביב, מה שמחזק את האפשרות שתימרז הקים את המבנה כדי להגן בפני פלישות מהים באזור זה של רצועת החוף, שכן האזור היה נטוש בתקופתו ופלישות מן הים התרחשו ברובן באביב. בתקופת המרד הערבי 36-39 נאסרה כל אסיפה שהיא במתחם, והזיארות שלאחר שוך המרד היו קטנות מבעבר. לאחר מלחמת העצמאות ננטש המקום סופית. ב1913 הציע גולדהאר כי הרעיון של תימרז לקרוא את המקום דווקא ע"ש ראובן הגיע מעליית הרגל של היהודים באזור ביבנה הסמוכה. המקום מוזנח כיום ועל קירותיו כתובות גרפיטי. לאחרונה נעשה נסיון לשפץ את המקום ע"י ערבים לצד נסיונות יהודיים לגייר את המקום וכיום יש במבנה הקבר ספרי תיקון הכללי, תהלים וכד' ונרות נשמה. חל איסור לטפס על המבנים בשל סכנת התמוטטות. שער הכניסה נמצא בצפון ויתר הצדדים מגודרים. בסביבות שנת 1990 המינארט(צריח המסגד) קרס עקב הזנחה הנ.צ. המסומן, שנמדד בעזרת GPS, הוא של שער הכניסה.
במרכז החצר עץ תות זקן , הוא של שער הכניסה.
במרכז החצר עץ תות זקן
|
Description
|
