מירון הקדומה

מתוך עמוד ענן

גרסה מתאריך 20:11, 3 בדצמבר 2011 מאת שמואל פישר (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

32.9823914655258No 773 מ'

תקציר

שרידי ישוב מעטים מימי המשנה והתלמוד ובראש הגבעה בולטת חזית בית הכנסת של הישוב.

הישוב במקום מתוארך למן התקופה ההלניסטית ובתקופת הבית השני ועד לשנת 363 עת נטישת המקום מירון שימשה ככפר יהודי משגשג שנודע באיכות שמן הזית שבו.

המקום בוצר ע"י יוסף בן מתיתיהו ושימש ביתם של משמרת הכוהנים לבית יהויריב.

החל מימי הביניים הפכה מירון למרכז חשוב לעלייה לרגל (זיארה) שבה השתתפו גם מוסלמים ודרוזים היות שבמסורת היהודית כאן פעל רבי שמעון בר יוחאי וקברו שוכן בסמוך. בית הכנסת מירון הוא מהמחצית השנייה של המאה ה-3 לספירה ובזמנו היה בנוי משתי קומות.  בית הכנסת מירון חרב ככל הנראה ברעידת האדמה הגדולה בשנת 363 לספירה אז גם ניטש הישוב מירון.

המיוחד בבית הכנסת במקום הוא שחלקו פשוט חצוב בסלע ונחשב לאחד מבתי הכנסת הגדולים בגליל.

חזיתו שהשתמרה פונה דרומה אל ירושלים.

בית הכנסת העתיק נמצא בגבעה המתנשאת מעל הישוב מירון, ליד ישיבת בני עקיבא, והוא חלק משרידי הכפר היהודי העתיק. אולם, בביקורי במקום (01.09.11) התקשיתי למצוא אותו.... בית הכנסת העתיק והחשוב הזה כאילו אינו קיים! – לא בשילוט בדרכים הראשיות ולא בהפניה בתוך כפר מירון. ראוי לציין כי גם למרגלות הגבעה אין כל שלט המכריז בפני המבקר כי הוא נמצא מול שריד של בית כנסת קדום או באתר ארכיאולוגי שיש לשמור עליו. אולם, זלזול זה הוא רק מבוא למה שמתגלה בהמשך.

את פני הבאים במעלה הגבעה מקדמים ניירות, שקיות ניילון ועוד מיני גרוטאות. המקום אינו מגודר וכל אחד יכול להתהלך ולהכנס - אם זה למטרת עשיית 'מנגל' או לרעיית בקר וצאן. וזה גם מה שקורה!

העמודים העגולים, הבסיסים והכותרות שהחזיקו בזמנו את גג בית הכנסת המפואר זרוקים ומושלכים בתוכו כאילו היה מדובר באבנים החסרות כל ערך.

אגדות רבות נרקמו סביב המבנה הזה, ביניהם האגדה האומרת כי אם המשקוף ייפול - אות הוא לבואו הקרוב של משיח בן-דוד. האגדה מוסיפה כי הישמעאלים שהתגוררו בכפר דאגו לתחזק את המשקוף כדי שחלילה לא יגיע הגואל ויושיע את היהודים. היהודים פועלים מטבע הדברים בכיוון ההפוך...

רשות העתיקות השייכת למשרד החינוך והתרבות אינו מטפל או מתחזק את המקום וגם רשות הטבע והגנים - המתחרים ביניהם לעיתים על ניהול אתרים במקומות אחרים - אינם מתייחסים לאתר חשוב זה.

מאז שעולי רגל יהודיים עלו למירון בימי הביניים ותיארו את חוויותיהם לא השתנה דבר. ההיפך מכך הוא הנכון – שיני הזמן, ההזנחה והליכלוך רק גברו. תחת השלטון ה"יהודי"-ישראלי ההזנחה מכאיבה שבעתיים. את מצבו העגום של האתר ואת ההתעלמות חסרת הבושה מאתר חשוב זה אין לתלות הפעם ברומא, בביזנטיון, בערבים או בצלבנים. הכל הוא מעשה ידינו ואין במה להתפאר.