הכסא בכביש החוף
מתוך עמוד ענן
Marikriber (שיחה | תרומות) |
(הרחבה המידע על הכסא, הזכרת שם האמן שיצר אותו ורקע) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
|MeasuredByGPS=No | |MeasuredByGPS=No | ||
|Name=הכסא בכביש החוף | |Name=הכסא בכביש החוף | ||
| - | |Description=על קטע ממצוק שנשאר לצד | + | |Description=ידוע גם בשם "הכסא של דני", הכסא הוצב על קטע ממצוק שנשאר לצד כביש החוף. הכסא נראה מרחוק וצופה אל הים. לעיתים זוגות אוהבים היו מטפסים על הכסא ומתייחדים עליו. |
| + | הכסא הראשון הוצב בזמן מלחמת לבנון הראשונה על ידי האמן יאירו טורצ'ין ונשרף לאחר מספר שנים. לאחר מכן הוצבה צללית דו מימדית של כסא (כזאת שלא ניתן לשבת עליה) ומרחוק נשמר הרושם של הכסא. | ||
| + | נכון לנובמבר 2011 הכסא פורק ולא נמצא על הגבעה. | ||
| + | |LongDescription=הכסא הוצב לראשונה לאחר מלחמת לבנון הראשונה על ידי האמן יאירו טורצ'ין. כחלק מפרויקט הכין טורצ'ין 654 כיסאות קטנים, אחד לכל חלל במלחמה, אך לאחר שהפרויקט לא צבר תאוצה החליט להכין כסא אחד גדול ולהציב אותו ברכס הכורכר על כביש החוף. את היצירה הקדיש למורה שלו לאמנות דני זקהיים. | ||
| - | הכסא | + | טורצ'ין הכין את הקורות והסיע אותם בעצמו, הוא אבטח את הפסל באמצעות מיתרי פלדה כדי לשמור על יציבותו. שטח מושבו של הכסא עמד על שני מטרים על שניים. |
| - | + | ||
| - | |images=כסאתלקרע.jpg, | + | הכסא המקורי נהרס מבלאי ולאחר שטורצ'ין קיבל פניות לחדש את הכסא, הוא נבנה מחדש. במשך חצי שנה הוכן כסא חדש ששילב מניומנטים של מבנה גוף האדם וכסא. הצבתו בוצעה בעזרת מנוף ותועדה על ידי הערוץ הראשון. מספר ימים לאחר הקמתו חוליגנים שרפו את הפסל מאחר וצורתו החדשה הזכירה צלב. |
| + | |||
| + | טורצ'ין מאס בנסיונות גרנדיוזים להקים מחדש כסא גדול עם אמירה ובמקום הכסא הציב מעין צללית דו־מימדית, כך שמרחוק נשמר הרושם של הכסא. עם חלוף הזמן הצללית התבלתה ונפלה באחת מהסופות ולא הוצבה מחדש. | ||
| + | |images=כסאתלקרע.jpg, | ||
|PointType=תצפית | |PointType=תצפית | ||
| - | |Contributors=גדיון, סוסמעץ, Marikriber | + | |ExtLinks= דני בר-און, [https://www.haaretz.co.il/blogs/photoblog/.premium-1.4387314?v=3AFDE972ADF3DB72523B602BE2EF47FE במטוס או בבית קברות: מי האנשים שאוהבים לעשות סקס במקומות ציבוריים ולמה], עיתון הארץ, 26 באוגוסט 2017 |
| + | |||
| + | מאור אטלס, [https://www.facebook.com/groups/unimportant.facts/permalink/1487214671350353/ הכסא על כביש החוף], קבוצת "עובדות לא חשובות" בפייסבוק, 10 במרץ 2017 | ||
| + | |Contributors=גדיון, סוסמעץ, Marikriber, Sokuya | ||
|csrc=I14 | |csrc=I14 | ||
| - | |LastUpdate= | + | |LastUpdate=5/17/2019 11:56:44 |
|WinId=633786973277600043 | |WinId=633786973277600043 | ||
| - | |||
|Accessibility= | |Accessibility= | ||
| - | |||
}} | }} | ||
גרסה מתאריך 11:56, 17 במאי 2019
4 מ'
תקציר
ידוע גם בשם "הכסא של דני", הכסא הוצב על קטע ממצוק שנשאר לצד כביש החוף. הכסא נראה מרחוק וצופה אל הים. לעיתים זוגות אוהבים היו מטפסים על הכסא ומתייחדים עליו.
הכסא הראשון הוצב בזמן מלחמת לבנון הראשונה על ידי האמן יאירו טורצ'ין ונשרף לאחר מספר שנים. לאחר מכן הוצבה צללית דו מימדית של כסא (כזאת שלא ניתן לשבת עליה) ומרחוק נשמר הרושם של הכסא.
נכון לנובמבר 2011 הכסא פורק ולא נמצא על הגבעה.
הרחבה
הכסא הוצב לראשונה לאחר מלחמת לבנון הראשונה על ידי האמן יאירו טורצ'ין. כחלק מפרויקט הכין טורצ'ין 654 כיסאות קטנים, אחד לכל חלל במלחמה, אך לאחר שהפרויקט לא צבר תאוצה החליט להכין כסא אחד גדול ולהציב אותו ברכס הכורכר על כביש החוף. את היצירה הקדיש למורה שלו לאמנות דני זקהיים.
טורצ'ין הכין את הקורות והסיע אותם בעצמו, הוא אבטח את הפסל באמצעות מיתרי פלדה כדי לשמור על יציבותו. שטח מושבו של הכסא עמד על שני מטרים על שניים.
הכסא המקורי נהרס מבלאי ולאחר שטורצ'ין קיבל פניות לחדש את הכסא, הוא נבנה מחדש. במשך חצי שנה הוכן כסא חדש ששילב מניומנטים של מבנה גוף האדם וכסא. הצבתו בוצעה בעזרת מנוף ותועדה על ידי הערוץ הראשון. מספר ימים לאחר הקמתו חוליגנים שרפו את הפסל מאחר וצורתו החדשה הזכירה צלב.
טורצ'ין מאס בנסיונות גרנדיוזים להקים מחדש כסא גדול עם אמירה ובמקום הכסא הציב מעין צללית דו־מימדית, כך שמרחוק נשמר הרושם של הכסא. עם חלוף הזמן הצללית התבלתה ונפלה באחת מהסופות ולא הוצבה מחדש.
סיווג: תצפית
נגישות:
מקור:גדיון, סוסמעץ, Marikriber, Sokuya
תאריך עדכון: 5/17/2019 11:56:44
קישורים חיצוניים
[[ExtLinks::דני בר-און, במטוס או בבית קברות: מי האנשים שאוהבים לעשות סקס במקומות ציבוריים ולמה, עיתון הארץ, 26 באוגוסט 2017
מאור אטלס, הכסא על כביש החוף, קבוצת "עובדות לא חשובות" בפייסבוק, 10 במרץ 2017]]
