|
יישוב מרכזי החל מתקופת הברונזה התיכונה, שש … יישוב מרכזי החל מתקופת הברונזה התיכונה, ששימש עם השנים כעיר נמל ותחנה בדרך הים.
המקום פרח בתקופה הפרסית כמו שאר היישובים והערים הפניקיות בלבנט. נזכר פעמיים בתנ"ך בנחלת שבט אשר (האכזיב שנזכרת עוד שלוש פעמים היא אכזיב-כזיב שבשפלת יהודה).
נזכרת אצל יוסף בן מתתיהו בצורה "אכדיפה". במשנה, בתוספתא ובתלמוד נזכרת בצורה "כזיב", ונזכרת עשרות פעמים, לרוב בהקשר להיותה נקודת הגבול הצפון מערבית של הארץ לפי גבול עולי בבל לעניין מצוות התלויות בארץ בהתאם לברייתא דתחומין. בתלמוד הבבלי, עבודה זרה (כה, ב) נזכר כי תלמידי רבי עקיבא העדיפו להתארח בה מאשר בעכו, בשל הקהילה היהודית הגדולה בה. כמו כן, נזכר במקורות "שגביון" ראש בית הכנסת של אכזיב (שעל שמו אחד מאיי אכזיב).
הנמל במקום היה מהחשובים בצפון, וממנו יצאה סחורה אל ערי החוף השונות. במקום תחנת משמר בתקופה הערבית הקדומה וחווה חקלאית מבוצרת בתקופה הצלבנית. זו נהרסה ע"י ביבארס ב-1271, ומאז המקום ירד מחשיבותו, והפך לכפר ערבי קטן בשם אל-זיב. המקום הוא פארק לאומי מרשים ביופיו.
ממזרח, צפון ודרום לתל נמצאו בתי קברות פיניקים עם קברי ארגז וקברי פיר ובהם שפע ממצאים (תכשיטים, חותמות וצלמיות). נמצאו גם אורנות ובהם אפר מתים ומעליהן מצבות. המצבות וקדרות דומים ביותר לאתרי ה"תופת" של קרתגו (מתחם תנית) שם נמצאו שרידי פולחן הקרבת קורבנות אדם, בדומה למולך. בתי קברות מסוג זה עם כדים ובהם אפר תינוקות נמצאו בכל מושבה פניקית-פונית לאורך החופים המערבים והמרכזיים של הים התיכון. כנראה שבאכזיב ובשבי ציון היו גם כן. הממצאים מוצגים בתערוכת ממצאי אכזיב במוזיאון הכט בחיפה.
במוזיאון ישראל מוצגות מצבת קבורה, צלמיות רבות ביותר בינהן מפורסמות כמו אשה רוחבצת באמבט, אישה לשה בצק, פרשים על סוסים אבירים, נשים מתופפות, אשה מחללת בחליל כפול, אמן אובניים, נשים מגישות מנחה,חמור נושא נאדות, סירות, מקדש ראשי שור ועוד. ממצא יחודי הוא תבנית ליצור מסיכות חרס והמון מסכות חרס הוא תבנית ליצור מסיכות חרס והמון מסכות חרס
|
Description
|
